סיפור הלידה שלי 🤰🏼❤️ שבוע 40+3 ושום התקדמות… בערב בעלי מגיע מהעבודה ואני מחליטה שבא לי להחליף מצעים, החלפנו מצעים וצחקתי איתו ״החלפנו מצעים, פתאום ירדו לי המים הלילה?!״ צחקנו 🤣 ושכחנו… מפה לשם כל הלילה לא ישנו, היינו בסלון, ראינו טלוויזיה וכאלה…בשעה 5 בבוקר בערך החלטתי שזהו די, צריך ללכת לישון, נכנסת לי למיטה, תופסת פוזה בכרית ההריון ועוסקת בטלפון לכמה דקות, פתאוםםםםם..משום מקוםםםם… מרגישה ״פלוקקק״ - משהו התפוצץ בתוכי (באזור הבטן התחתונה) מבינה…ירדו המים 😱😱😱 צועקת לבעלי שזה קרה…ההוא טס לחדר על טיל בליסטי 🚀🚀🚀 ״יאללה, יאללה..קומי תתלבשי״ מפה לשם מרוב שהוא לחוץ, אחרי 10 דקות היינו כבר באוטו בדרך לאיכילוב. בדרך מתקשרת לאמא שתבוא, מגיעים לבית חולים (המים ממשיכים לרדת בהדרגה) מזל שיש את תחתוני טאמפקס 🙌🏼 מפה לשם בדיקות, מוניטור וכאלה (קיבלו אותנו מהר, לא היה אנשים)…הוחלט לעלות לאישפוז, במידה ותתפתח לידה תוך 24 שעות - מעולה…במידה ולא מתחילים זירוז… והנה עולים לאשפוז…השעה בערך 7 בבוקר…והנה מגיעים הציריםםם 🫣 כאבבב נוראי…מתגבר ומתגבר… איך שנכנסו לחדר אישפוז והצירים נהיו לי ממש כואבים, ציר של דקה כל 5-6 דקות…מציעים לי להכנס לחדר לידה לאפידורל ופיטוצין…מרוב שהלחיצו אותי כאן מפיטוצין, העדפתי לחכות וסירבתי. אגב כל הזמן הזה הפתיחה על איזה 2…סובלת, סובלת וסובלת…השעה 12:00 הצירים איומים, אני עייפה גמורה כי הרי לא ישנתי בכלל (חכמה) מחליטה שמספיק, אין התקדמות בפתיחה, מסכימה להכנס לחדר לידה, לשים אפידורל בשביל לישון קצת, בחדר לידה הגיע מרדים ומתחילים בהזרקה של האפידורל, אני כאובה ממש, לחוצה מהאפידורל (המחשבה שהולכים להכניס מחט לעמוד שידרה, מלחיצההה)… מפה לשם - אחרי דקירה בעמוד שידרה, כאבים וצירים כואבים, שומעת עוד קול של גבר מאחורה…מסתבר שכנראה נתנו לאיזה מתלמד להזריק לי והוא לא הכניס במקום הנכון, ואז שוב הוציאו ושוב הזריקו לי….אני בוכה את חיי 😭 מתחילה לרעוד מפחד, מרגישה חרדות מטורפות, בוכהההה…אמא שלי ובעלי איתי בחדר, בהלם!!! בסוף המחט היה בפנים, האפידורל התחיל להשפיע, והנה בא הרוגע…לא הרגשתי אףףף ציר והם היו מטורפים במוניטור… אני ישנתי איזה כמה שעות 😜 הפתיחה התקדמה לאט לאט…ב-1 בערך כל שעה, שעה וקצת…שהגענו לפתיחה 6 הוחלט להזרים פיטוצין…הפיטוצין השפיע, הצירים צמודים וחזקים ואני? - אני לא מרגישה כלום… לאט לאט התחילה להתקדם פתיחה..המיילדת כבר מכינה הכול לקבלת הבייבית שלי, בעלי יוצא מהחדר (החלטנו שלא יהיה, כי הוא עוד שניה התעלף), מפה לשם מתחילים לחיצות…לחיצות ועוד מלא מלא לחיצות…אני לא מצליחה לדחוף אותה החוצה…אני לא מרגישה את החלק התחתון בכלל (תודה על כך) אבל מרוב לחיצות מרגישה שעוד שניה מתפוצץ לי המוח הוורידים בצאוור…המיילדת מחליטה לעשות חתך חיץ + הגיע רופא שפשוט התחיל ללחוץ לי על הבטן ולדחוף את הילדה (אמא שלי גם השתתפה האלופה, החזיקה לי את הרגל) …אחרי הרבה מאמץ שמעתי את הבכי הכי מרגש בעולם!!! 🥰 הבכי של הילדה שלי, האוצר שלי!!! הבייבית נולדה 3.970 😱👶🏼🎀💕🙌🏼 מהממת ברמות מטורפותתתת שאני מכורהההה!!!