אחרי התאוששות קלה...סיפור הלידה שלי.. תאריך ווסת אחרונה 25.7 מאחר המחזור לאחר מכן ביומיים בעלי אומר כנראה מהלחץ והציפייה ותחושה בתוכי שאני בהריון עושה בדיקה ביתית והופ 2 פסים!! איזה אושר!! בדיקת אולטרסאונד ראשונה בשבוע 7 הלכתי לבד (בעלי נשאר עם 2 הנסיכות שלנו בבית) הרופא "מזל טוב אז את בהריון ו...יש לך תאומים" אני לא מאמינה "תבדוק שוב לא יכול להיות לא הגיוני" בודק שוב ואומר "לא זו לא מחיצה כמו שאמרתי יש לך תאומים 2 שקים 2 שליות. נתן הפניות לבדיקות וכל הדרך אני בוכה מאושר וחושבת איך מבשרת לבעלי... מגיעה הביתה הבנות ישנות צהריים מגישה לבעלי את האולטרסאונד לא אומרת לו כלום מחכה שיגיד משהו.. "מה זה הביצים שלו??" וצוחק (2 השקים 2 עיגולים אז התלוצץ) אמרתי לו "לא מאמי יש לנו תאומים) תפוס תראש ולא האמין וישר רצו לו מחשבות הרי רצה 3 ילדים ופתאום בבת אחת 4. אני מאד רציתי 4 ילדים אמרתי לו " אם רצית 3 ואני 4 אלוהים עשה בשבילנו את ההחלטה".. עוברים הימים מעכלים את ההריון שומרים בסוד שמחים ומאושרים. שבוע 12 כאבים בבטן תחתונה בצד ימין חשד לאפנדציט מתאשפזת שוללים אפנדציט ושלחו לייעוץ בנשים לשלול משהו גניקולוגי הכל נראה תקין יום למחרת בשיחרור שלחו שוב לייעוץ לנשים וכעסתי "הייתי שם אתמול לא מצאו כלום למה שוב" התשובה של המזכירה "הרופא ביקש את לא חייבת ללכת אם את לא רוצה" כמו ילדה טובה הלכתי הטכנאית במקום לבדוק את השחלות היא בדקה את שלומם של העוברים...בודקת את העליון חמוד ומתוקק ואנחנו מתםהבים עוברת לשני מתעכבת עליו ופתאום חשכו עיניי עובי הנוזל עבה מאד משהו חריג ישר אמרתי לה "השקיפות לא תקינה???" והיא שואלת אותי "עשית כבר שקיפות? את יודעת מזה?" אמרתי לה שלא אבל אני מבחינה מניסיון של 2 הריונות קודמים שמשהו לא בסדר. אמרה שלא יכולה לומר שום דבר ושהיא יוצאת לקרוא לרופא. פרופ מייזר התותח עם הרבה סבלנות עשה לנו את השקיפות עובי הנוזל היה 5.2 שהנורמה עד 3...לא יכולה לתאר במילים מה עברתי מאותו רגע שיצאנו מהחדר...פשוט גיהנום!!! התקשרתי לרופא הפרטי שלי שהוא מנהל בית חולים ישר נתן להם הוראה לייעוץ גנטי סיסי שליה ציפ גנטי והייתי אצלו לשקיפות חוזרת אחרי שבוע עובי הנוזל כבר היה 6.9. כולם המליצו על דילול הלחיצו את בעלי והוא היה עצבני לא היה מוכן על להמשיך את ההריון לעובר הזה. כמה בכיתי וניסיתי להסביר שזו רק בדיקת סקר שנחכה לתשובות של הסיסי שליה והציפ והימים עוברים כמו נצח ללא שינה ומחשבות מורתות עצבים. מגיע התור לסקירה מוקדמת שבוע 16 ועדיין אין תשובה לסיסי שליה. יום לפני עושה הפרשת חלה בוכה את נשמתי "אלוהים אם העובר הזה לא בסדר תעצור לו אתה את הדופק או שתיתן לי עוד סימן בסקירה שהוא לא בסדר" יום הסקירה הגיע..נכנסים לרופאה מספרים לה את הסיפור ומבקשת ממנה שתתחיל עם העובר הבריא קודם כי רוצה לשמוע את הדברים הטובים...לא עיניין אותי לדעת אפילו מה המין למרות שרציתי מאד בן אחרי 2 בנות...רק רציתי לשמוע שהכל בסדר. רק הניחה את מכשיר האוחטרסאונד "טוב אז זה ממש בולט מדובר ב2 בנים. עובר הראשון הכל תקין ברוך ה נושמים לרווחה...עוברת לעובר השני עם השקיפות המוגברת הדמעות מתחילןת לרדת "עובי הנוזל 4 עם בצקת ומחיצה (זאת הנוזל נספג) זה עדיין לא אומר שאין לו תסמונת אם הנוזל נספג מבחינת גדילה מתאים לשבוע הכל נראה תקין בסוף חוזרת שוב לכליות והופ כליות מורחבות ואחת עם מום מדגשת ואקוגנית יש לחזור על הבדיקה עוד שבוע שבועיים" יוצאים מהמרפאה טלפון מהיועצת גנטית "יש תשובה של הסיסי שליה מדובר בבן ויצא תקין" לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. שאלה איך היה בסק