השעה מאוחרת לא יודעת כמה יקראו או יגיבו אבל הלב שלי מתפוצץ ואני חייבת לפרוק. אז אני בבית בחופשת לידה כבר 11 חודשים. ובואו נגיד ככה הילדה שלי לא הכי קלה בעולם. בשינה מאוד מאוד קשה גם באוכל בכל דבר כמעט רק שתהיה לי בריאה. ויתרתי על כל חיי עבורה. על עבודה, על חברה, על כסף משלי לחיות בצמצום כי אני יודעת שאת ההגנה הכי טובה שהיא יכולה לקבל זה רק ממני בייחוד לאור המצב היום. והלב שלי? מתרסק בשקט בשקט. הבדידות המחסור בכסף מחסור בשינה השעבוד לבית. וכן אני יודעת שתגידו לי אז אל תנקי ותבשלי הכל יחכה אל תהי בלחץ. אני לא בן אדם של לשבת ולראות טלויזיה אני בנאדם שחייב לזוז, בקיצור חוזרת לעיקר. אני משתדלת להיות אמא טובה באמת שמשתדלת אבל אני מרגישה שאני נכשלת שאני כל פאקינג לילה פשוט חיה עם הרס עצמי על כמה אני לא טובה עבורה. אני כל היום מתאמצת עבורה שתישן השינה זה מלחמות אינסופיות וכן אני יודעת שמן הסתם תגידו ישר יועצת שינה. יש לי תור דרך הקופה עוד שבועים כולי תקווה שיעזור פרטי לצערי לא יכולה לקחת. ולא מספיק שהשינה זה מלחמה אלא גם האוכל. היא פשוט נלחמת איתי בהכל היא לא מוכנה להתנסות היא לא אוכלת מה שאני מכינה. אני מכינה לה תבשילים דברים עבורה גם אם לא מבשלת לי ולבעלי אני מבשלת לה. נדירים הימים שעושה לה רק בקבוקים וגם שזה קורה כולי דמעות ורגשות אשם בסוף היום. אז למה בעצם אני כותבת את כל זה? כי אני מרגישה נורא. היום הגעתי לסף השבירה לקצה היכולת שלי נקרא לזה ככה. יש לי סדר יום איתה מדויק לא אתחיל לפרט מתי ישנה ומתי אוכלת כי המטרה לא להתייעץ בזה. אני כל יום יורדת איתה למטה למשך 10 20 דקות בחנייה של הבניין. יש לנו שיר קבוע שרוקדים שמה אותה הרבה ברצפה ותוחמת לה את המקום היא נורא מסוכנת היא בולעת הכל היא רק מחפשת במה להפיל לי את הלב אז ויתרתי על כל היופי של הבית נגיד ככה ועשיתי לה גן שעשועים בבית. כל יום אני שוטפת את הבית עם מים מזיזה מנקה כדי שחלילה היא לא תמצא משהו מסוכן ותבלע. אבל אני מרגישה שנכשלתי. מרגישה שפגעתי בה בהמון מובנים החוסר סבלנות הזו שאני מבטאת אליה לפעמים שהיא מסתובבת בטיטול ואני אומרת לה מספיק!! כי רק ככה היא עוצרת. הבכי האינסופי שאני הולכת לשירותים אפילו ואני אומרת לה את יכולה לבכות זה כמובן אחרי שכבר יצאו לי עשן מהאוזנים בדרך כלל אני אומרת אמא כבר באה מתוקה שלי אני לא עוזבת אותך. האוכל שהיא לא אוכלת טוב בכלל כפית אחת של מוצקים בכל ארוחה זה פשוט הזוי. השינה ההרגלים הנוראים שהרגלתי. המציצת אצבע במקום מוצץ ועוד ועוד זה רק חלק מהמצפונים שלי. והיום איבדתי את זה לא הפסקתי לבכות בכיתי לה אמרתי לה למה את מתנהגת אלי ככה למה כל מה שאני עושה לא טוב! אז אין לי עזרה מאף אחד וגם לא יכולה לקחת בתשלום. והתקוות הקטנות האלה שהיא ישנה בוקר וצהרים זה הדרך היחידה שלי לשמור על השפיות שלי כי זה זמן לעצמי וגם אז היא ישנה רק חצי שעה 20 דקות. והיום הייתי צמאה לזמן שלי לבד והיא לא ישנה בכלל ופשוט לא הפסקתי לבכות שקשה לי. ואני עכשיו מסתכלת עליה ועם דמעות הלב שלי מתפוצץ מאהבה שאני רואה אותה ואני רק מאוכזבת מעצמי שנכשלתי וכמה אני לא טובה ומה זה שווה שאני דואגת לקנות לה הכל ושלא יחסר לה כלום. שאני מאבדת את הסבלנות ונופלת. זהו לא יודעת כמה יקראו זה פוסט ארוך ואין לכולן סבלנות לפוסט ארוך אבל הייתי חייבת לפרוק ❤️