סיפור הלידה שלי מצטערת על האורך.. הריון ראשון, מאתגר ומורכב. שלושה חודשים לאחר החתונה. דימומים בהתחלה, חששות, אנטי די וכו'. ביקורים תכופים, אולי מדי, אצל הרופאים. בשבוע 28 היו צירים מוקדמים ובהערכת משקל התהווה חשש לiugr עקב ירידה באחוזונים והרופא המליץ לשמירת הריון, מוניטור כל שבוע וביקורים תכופים יותר. המון חששות, תסכול ותקווה שיהיה בסדר. החלטתי לוותר על שמירת ההריון מאחר ולא היה בה צורך ממשי שאהיה בבית על מנת שהקטנה תהיה בסדר וגם לא רציתי להתחרפן בבית. המשכתי מעקבים והרבה פעמים המוניטור לא יצא תקין לכן הייתי מתאשפזת ליום- יומיים. מגיע שבוע 34, שוב צירים מוקדמים והוחלט לתת זריקה להבשלת ריאות מחשש ללידה מוקדמת. שוב פחד אבל מאמינה שיהיה בסדר. הגענו לסוף. שבוע 40, לא קורה כלום.. מציעים זירוז בבית חולים עקב ירידה בתנועות אני מסרבת ורק עושים טסט לראות אם העוברית מגיבה לפיטוצין. אבסורד הזריקה להבשלת ריאות. שבוע 40+4 לפנות בוקר, היום הגדול. קמה ברבע ל5 בבוקר לשירותים, יורד דם. חושבת שזה מהאשפוז של שלשום מהבדיקה הוגינלית אבל זה נראה דם טרי. מתקשרת לאחות שמפנה למיון ואני בכלל חושבת לוותר על זה כי בשמונה בבוקר יש לי מוניטור ובדיקת רופא לפני הזירוז המתוכנן לעוד שלושה ימים. פתאום בשעה 5 תוקפים אותי צירים אלוהים ישמור. מנותקת מהעולם הזה לא יכולה לזוז. מעירים את אמא שלי.. סוחבת בבית עד 6 ועפים לבית חולים. המיילדת בודקת פתיחה של 2.5. שואלת אם רוצה משכך כאבים ומעדיפה שלא אלא רק אם לא אוכל לסבול את הכאב לגמרי. השתמשתי במכשיר האיזי אנס שקצת עיצבן וקצת עזר. הולכת שעתיים ומתקלחת חוזרת פתיחה של 5.5! עוד פעם יוצאת לאיזה שעה לאכול וללכת, חוזרת פתיחה של כמעט 7. מאז נשארת בחדר הלידה ולא יוצאת. אחרי שעה מנפחת בלון (מקפיץ את הצירים! אבל כואב רצח) פתיחה של 8, אבל המים לא ירדו. כל הזמן הזה בעלי ואמא מנסים לשכנע אותי לקחת אפידורל ואני מסרבת. לקחתי גז צחוק שטיפה מסטל אבל לא עזר כל כך. כאב רצח אבל היה נסבל. מפה לשם האחות מציעה לבקוע את המים ומבטיחה שהלידה תתקדם מהר. תוך רבע שעה כבר פתיחה מלאה! וכאן באתי למות על ההחלטה לא לקחת אפידורל פשוט מתתי! שעתיים של פתיחה מלאה והראש של התינוקת תקוע ולא יוצא!! באו עוד 3 מיילדות ורופא ויושבים לי על הבטן ומה לא.. ואני צורחת את נשמתי!! בשעה טובה התינוקת נולדה ב14:46, במשקל 3.205 קילו של אהבה. אחרי שחשבתי שפרחה נשמתי.. הוציאו את השיליה ואז תפרים בדרגה 3 עמוקים רצח כל כולי קרועה! מרגישה את כל התפרים ממש הכל כי ההרדמה לא השפיעה ולא לקחתי אפידורל. אבל ברוך ה' כמעט שבוע אחרי יש עליות ומורדות אבל מודה לה' על הכל!! ניסי ניסים! שום לידה מוקדמת ושום עוברית קטנה.. ב"ה. הודו לה' כי טוב.

כאב ראש תותחים שבוע 35 קמתי משנת צהריים (נדירה מוכרחה לציין, לרב אני בעבודה כך שאין את האופציה) עם כאבי ראש ממש ממש חזקים ושני אקמול בינתיים לא עזרו. בנוסף משבת תחושה של כבדות בידיים כאילו שמתי שתי גומיות ממש לוחצות ביד למעלה והזרימת דם לא משהו. אני לא טיפוס דאגני מטבעי אבל מפחדת שזה קשור אחד לשני ולמשהו לא תקין... מישהי חוותה?

שאלת השאלות אני עם התינוקת שלי בת 8 חודשים בבית...אין לנו בעיה כלכלית ואני יכולה להישאר איתה כמה שאני רוצה... השאלה היא מה עדיף לה? מעון או להיות עם אמא בבית? אני כמעט ולא נפגשת עם חברות ככה שהיא לא נחשפת לעוד תינוקות ואני תוהה אולי במעון הייתה מתפתחת טוב יותר? אולי זה טוב עבורה להיות במעון עם עוד תינוקות וללמוד להיות תקשורתית וחברותית יותר? אולי במעון תהנה יותר? מה עדיף עבורה? מבקשת תשובות מפורטות ;)

בננות זה הגיוני ששד שמאל תמיד יוצא פחות בשאיבת חלב? תודה לעונות

הקאות ושילשולים שבוע 39 אתמול הקאתי והיום גם היום פעמיים שילשלתי תוך כדי שהקאתי היום הרגשתי קצת פיפי יוצא ובדקתי בתחתונית ראיתי הפרשה קטנה חומה (כתם על התחתונית לא נראה כמו הפקק הרירי) מישהי חוותה משהו מהתסמינים האלה וילדה די קרוב לזה? 😣🤭😪 בנוסף הייתי בבדיקה אתמול אמרו לי שהראש נמוך ממש כבר (מרגישה את זה טוב טוב) ויש צירונים

משחקים לגיל שנה איזה ממליצות??