כמןני כמוך... וזה לא עובר. ילדה שניה. כבר בת שנה. ועדיין צובט לי הלב שבעלי זה שאיתם יותר. ואני ממש מנסה להיות נוכחת יותר אבל יש דרישה בעבודה...

זה אחד הדברים הכי קשים שצריך להתמודד איתם, ואף פעם זה לא אידיאלי אלא פשוט התמודדות יומיומית, אני כל יום מוצאת את עצמי רודפת אחרי הזמן בשביל להספיק ובעיקר בשביל לבלות איתו עוד זמן לפני שהוא מתעייף ומגיעה שעת הלילה טוב, נשארתי איתו שנה וחלפה עוד שנה שאני במהלכה עובדת וזה לא פשוט הלב נקרע כל יום מחדש,הגעגוע, המחשבות תמיד קשה... ומצד העבודה אני משתדלת לעשות את ה100% אבל תמיד מחפשת לצאת מוקדם, להוריד עומס, לא לקחת מטלות נוספות...עושה את הנדרש ולא מעבר מזל שיש לי את המעמד שלי ואת הוותק שזה מכסה על השאר... ממש מבינה אותך !!!

וואי אני גם ככה! שומעת שנכנס לי מייל ומקבלת חרדה לראות מה הפרויקט הבא חחח ושירן לפחות יש את בעלך... בעלי שוטר גם לא רואה את הבית במיוחד בימים קשים אלו אני עצובה 😔