בנות, אני רוצה לפרוק ואשמח לקבל תמיכה או ייעוץ ממי שחוותה משהו דומה או מרגישה משהו דומה שבוע שעבר יום שני התאשפזתי בגלל לחץ דם גבוהה, ויום אחרי החליטו לעשות לי זירוז כי לא רצו לקחת סיכון ( אין רעלת הריון ), במהלך השבוע עשו לי זירוז בבלון, אוקסיטוצין, פרופס, פקיעת מים, סטריפינג, עוד אוקסיטוצין, הרגשתי צירים בצורה מטורפת, או לא מרגישה בכלל, או מרגישה ברמה של בכי, ואפילו ביקשתי אפידורל כי לא יכולתי להתמודד עם זה. הייתה פתיחה בין 2.5 ל 4, לפעמים עלה ולפעמים ירד, מחיקה הייתה על 60-50 רוב הזמן. באמת שכל זה היה מאוד מתסכל, הייתי מחוברת למוניטור כל הזמן, בקושי היה לי זמן להתקלח פעמיים במהלך כל הימים האלה. בכל מקרה, יום שבת האחרון, יום אחרי הפקיעת מים, בגלל חוסר התקדמות, נכנסתי לקיסרי, וגם זה היה מאוד מפחיד בשבילי, הידיים שלי רעדו בשולחן, הייתי לבד כי הבן זוג לא הספיק להגיע, לא שאני יודעת אם יכול להיות מלווה בכלל, ולא ציפיתי ללדת ככה, לא הזירוז לא האפידורל לא הקיסרי. בכל מקרה, היום יום שני ואני מרגישה מאוד מתוסכלת כי אני לא מצליחה להניק, הצלחתי טיפה בהתחלה וזה עבר, כואב לי לקום וללכת, ואני מתוסכלת כי אני לא יודעת עדיין איך לטפל בתינוק שלי, אני לא יודעת מתי הוא שובע מהבקבוק, אני לא יכולה להרים אותו לגרפס וגזים כי זה לא נוח בגלל היד (יש שם אינפוזיה של אנטיביוטיקה), ואני מרגישה ממש רע עם עצמי שאני לא יודעת איך לטפל בו ואני לא מצליחה לא להרגיש רע ואשמה שאני לא מספיק טובה בשביל להיות אמא בשבילו, אני לא חושבת שאני בדיכאון אחרי לידה, אבל אני גם מרגישה פחות קשורה אליו כי בקושי הייתי איתו, וגם כשאני איתו אני לא בדיוק יודעת מה אני עושה, ואני מחכה ליועצת הנקה כרגע. בכל מקרה, אני מרגישה ממש רע עם עצמי, אשמה שאני חרא אמא, אני כן מקבלת עזרה מאמא ומחמותי אבל אני מרגישה שאני לא אמא, ובא לי רק לבכות ואני מרגישה בודדה למרות כל העזרה. אשמח לתמיכה מכן בנות כי אני לא יודעת למי לפנות. (הריון ראשון)