נמאס לי לחיות ככה. אני מורה, בעלי עובד בהייטק, פער עצום במשכורות שאין בכלל מה לדבר. אין לנו חשבון משותף, עד היום עשינו את כל הקניות לבית והכל דרכי , אני פשוט קונה מבלי להתחשבן איתו מתוך חשיבה וראיה משותפת של זוגיות ושותפות. הוא לא רואה את זה ככה. מבחינתו כמה שאני מרוויחה זה מה שאני יכולה להרשות לעצמי, לא רואה ממנו כסף בכלל. רוצים לקנות בית אבל אומר שהבית יהיה רק על שמו כי הוא זה שמביא את הכסף. יש לציין שאנחנו יחד 10 שנים, מאז הצבא, אף פעם לא חשבתי עליו כאדם עשיר אבל תמיד היה קנאי לכסף ולרכוש שלו! אין לו בעיה לתת לי כסף לקניות, לבגדים וכו שקשורים לילדה שלנו, אבל גם כשיש לו חסכונות גדולים, לא רואה אותי חלק מזה בכלל. בנוסף לכל, משהו בי מת, אני מתחילה להרגיש שאני מתרחקת ממנו מאוד בגלל זה, זה מעליב אותי מאוד!!!! אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. כועסת על עצמי שהתחתנתי איתו. לא טיפוס זורם, לא יוצאים בכלל בטענה שלא כיף איתי ואין על מה לדבר, לא מציע סקס, לא עוזר בבית בכלל (כי אני מורה ויש לי זמן זוכרות?) והכי מפריע לי- מרגיש לי שהוא עושה בייביסיטר על הילדה שלנו, לא מרגיש לי שהוא דמות משמעותית עבורה, היא אוהבת אותו מאוד והוא אותה, אבל אחרי כמה דקות נמאס לו ומשעמם לו, הוא מעביר את רוב הזמן במחשב עם חברים שלו. זה לא חיים מבחינתי, להתגרש?