תשמחי אותה ותשלחי היא רוצה לשמוח איתך במקום לשקוע בקושי שלה

מבינה אותך לגמרי!! מהתיכון היתה לי חברה ממש טובה, כבר 17 שנה. היא רווקה ונמצאת במקום אחר לגמרי בחיים. במשך כמה שנים מצאתי את עצמי פשוט לא מספרת לה עלי שום דבר אישי ורק מקשיבה לסיפוריה וחולקת איתה פניני חוכמה, פשוט כדי שלא תקנא. כשילדתי התהום בנינו נפערה עוד יותר. המרחק בנינו התעצם, ופשוט לאט לאט התנתקתי. אני אוהבת אותה, אבל נהיה לי מעיק. מעיק שהיא לא מבינה את האילוצים שלי, מעיק שאני מרגישה כבר במקום של פסיכולוגית ולא של חברה, מעיק לשמוע תלונות וקשיים על שלבים בחיים שאני כבר עברתי לפני 15 שנה. אנחנו במקום אחר כל כך... גם אני נמנעתי כמה שיותר לשתף תמונות או להפגיש ביניהן. עכשיו, שנתיים אחרי הלידה, אני מוכנה להודות ביני ובין עצמי שזה מבחינתי כבר מת ממזמן, אבל חששתי לשחרר. תחשבי עם עצמך על מהות הקשר שלכן, ואם את עוד מעוניינת להחזיק בו

אם זה ממש מפריע לך את יכולה להגיד לה שאת לא שולחת או שסיכמתם כזוג לא לשלוח תמונות אני לא בעד לעשות דברים נגד הרצון האישי שלי ומתוך חוסר נעימות ואז להחזיק על הבנאדם שבתכלס לא עשה כלום אם היא חברה אמיתית היא אמורה לכבד את זה ותדברי איתה על דברים אחרים נושאים אחרים להיעלם לה זה בטח לא יפה תהיי שם בשבילה ותראי לה שלא כל הנוצץ זהב כל אחד מתמודד עם משהו אם כבר אתם מדברים על ילדים תספרי על קשיים מסויימים שיש לך לאחר הלידה אבל משהו ענייני ולא נמרח שלא תתעסקו רק בזה פשוט תהיי חברה זה לא אמור להיות תלוי בסטטוס של אף אחת מכן אחרי הכל הייתן חברות לפני זה בנוסף אם את רואה שהקשר כבר מתחיל להתפורר גם מהצד שלה אל תילחמי אולי היא גם צריכה זמן בלי לשמוע על הצלחות שלך שהייתה רוצה לנכס לעצמה בסופו של דבר היא בע״ה גם תתחתן רוב הסיכויים שתזמין אותך ואז אם הקשר יתחדש יופי אם לא לא קרה כלום מקווה שהצלחתי לעזור

זה העניין שהיא הכי מתוקה בעולם מאוד מתעניינת ורוצה לשמוע איך אני מרגישה והכי פה בשבילי פשוט אני מפחדת לנקר עיניים כי אני יודעת כמה שהיא רוצה את זה גם