אני ילדתי לפני חודש וקצת . התינוקת לא הצליחה לתפוס את השד לא משנה כמה ניסיתי אז הייתי שואבת בשבועיים הראשונים יחד עם תמל כי לא היה לי זמן רק לשאוב מהפאניקה של תינוקת ראשונה. ופתאום היא הצליחה לתפוס את הציצי אבל אחרי זה הייתה צורחת למרות שבשאיבה היה לי מספיק חלב ולא הבנתי אותה למה הבכי אז הייתי נותנת בקבוק ואז היא הייתה נרגעת וזה היה מאוד מבלבל אותי אז המשכתי תקופה לשלב ציצי ותמל כי לא ידעתי אם זה מספיק לה והיו רגעים שהיא הייתה תופסת לי את הפטמה והייתי בוכה מכאבי תופת כאילו יש לי נמק ולאט לאט ירדתי מההנקה בגלל וגם משאיבה . בערך שבוע בלי לתת בכלל והחלב לדעתי ממש עוד שניה מלהגמר. מתחיל להיות לי מצפון שאולי לא ניסיתי הכל אז יש אופציה שאנסה להחזיר את החלב למרות שעם כל התסכול והחלב המטפטף מהשד מאוד מאוד קשה לי

עוקבת

שילבתי מהיום הראשון הייתה מתעייפת בהנקה ולא מגיעה לשובע מתחילה בהנקה ועושה השלמה עם תמל/שאוב מה שיש באותו רגע

אני ילדתי לפני חודש וחצי בשבוע הראשון הייתי ממש סבבה עם ההנקה, לאט לאט אבל משהו השתנה ההורמונים תקפו אותי משמעותית, הייתי בוכה בכל הנקה או שאיבה. אחר כך קראתי שיש דבר כזה שנקרא דכדוך בהנקה, הילד כאילו מוציא ממני חלב ודמעות. היה קשה מאוד. גם שנאתי את זה שאני מחוברת לספה, אני אדם מאוד פעיל בדרך כלל והנקה לוקחת זמן וזה סביב השעון. התחלתי לצמצם הנקה בהדרגה ולשלב תמל. היום אני מניקה פעם ביום בשביל החיבור והויטמינים