מסר חשוב למי שלפני לידה ראשונה שלום לכולן, במיוחד לאלו שבהריון לפני לידה ראשונה, אני חודשיים וחצי אחרי לידה כבר זמן מה רוצה לכתוב את הדברים הללו, להגיד את הדברים שלי לא אמרו ולכן שקעתי לדכאון לאחר לידה רק בגלל שהגעתי עם ציפיות לא ריאליות שהתנפצו לי בפרצוף. לאחר ששוחחתי עם נשים רבות הבנתי שהרבה חשו כמוני לאחר לידה לכן חשוב לדבר על הדברים: דבר ראשון וחשוב ביותר, הנקה יכולה להיות דבר *קשה מאוד*! מי שמגיעה עם ציפיות להניק צריכה לדעת שיתכנו קשיים חמורים מאוד בדרך, חוסר הצלחה בחיבור או כאבי תופת שאי אפשר לשאת. כמובן שלא אצל כולן אך רבות הנשים שעוברות דרך קשה מאוד בדרך להנקה. ולפעמים גם זה לא צולח בכלל ונכנעים לבקבוק. אצלי כשלה ההנקה והייתי בוכה ימים ולילות על כך שנכשלתי, היום אני בשאיבות קבועות והתינוק שלי מקבל חלב אם בדרכים אחרות :) אך אינני מניקה ולקח זמן לשחרר. חשוב להיות פתוחות ולהבין שהכל יכול לקרות, ותמ"ל זה לא רעל ותודה לאל שיש אותו! דבר נוסף שהרבה לא מדברות עליו והאמת שמאוד לא נעים לומר....... לפעמים תינוקות נולדים לא יפים, לא מדברת על הלידה עצמה שהתינוק יכול לצאת בשלל צבעים ועיוותים. אלא ממש בימים ואפילו חודש אחרי הלידה, הקטנצ'יק שלי נולד פוזל מאוד (רק מאוחר יותר הבנתי שזה נורמלי וחולף), עם כתמים על הפרצוף, שעיר מאוד נפוח כמו חזרזיר ובאופן כללי לא היה יפה בכלל בכלל, בכלל עד גיל חודש וחצי לפחות הוא נראה בעיניי לא יפה, הייתי בוכה ימים ולילות על הקושי להתחבר לתינוק כי הוא פשוט לא נראה יפה בעיניי, התנפץ לי כל החלום של "הילד המושלם" שהייתי בטוחה שיהיה לי, כי בעלי ואני יפים. התביישתי לשלוח תמונות לאנשים או שיבואו לבקר כי ראיתי את התגובות של האנשים. זה היה שברון לב עצום בשבילי, וכאן אני נכנסת לנושא אחר בפני עצמו.. לפעמים לוקח זמן להתחבר לילד!!! לא תמיד זה כמו בבייבי בום שמניחים עלייך את התינוק וזהו זו אהבה עצומה. לי אישית היה תהליך מאוד קשה ומורכב, הרגשתי שזה ילד זר לא הבנתי מה אני עושה איתו ואיך לטפל בו, לא היה לי חיבור אליו ולא הייתה את ההתאהבות הענקית הזאת שכולם מדברים עליה, הרגשתי כשלון ובכיתי יום ולילה. רציתי רק שיטפלו בו במקומי. לא הרגשתי אמא הייתי במערבולת הזויה בעקבות הלידה הקשה שחוויתי. לא התחברתי אליו בכלל. זה דברים קשים לומר אבל אם מישהי אחת תקרא את הדברים האלו וזה יעזור לה עשיתי את שלי. ו.. להתכונן לנהרות של דמעות ובכי אחרי הלידה. זה נורמלי וטבעי ובריא ואפילו חשוב. לבכות. לא להיבהל מהמערבולת הרגשית שנשאבים אליה, זה טבעי לחלוטין וזה עובר. היום אני חודשיים וחצי אחרי, הילד שלי התייפה והפנים שלו קיבלו את החמידות התינוקית הכי יפה בעולם!!! זה לקח זמן אבל התאהבתי ביצור הקטן הזה כמו שאי אפשר לתאר, אני מחוברת אליו בכל נימי נפשי אני יכולה לבכות רק להתסכל עליו! האהבה מתעצמת מיום ליום ובדיעבד כל הקשיים שווים את האהבה הענקית הזאת שלא ניתן לתאר. וזה בסדר אם לוקח לה זמן להגיע!!! בסוף הפרס שווה! מאחלת לכולן לידה בידיים מלאות וזה בסדר ולגיטימי לחוש כל דבר בדרך לאמהות! אתן ממש בסדר ובטוחה שתהיו אמהות מדהימןת!

אין אין אני מכורהההההההה לבעליייי כפרה עליוווו נכנסתי להתקלח ולא מצליחה לראות את האיזור שמתחת לבטן חחחח קראתי לו והוא אשכרה ישב וגילח לי הכללללל יותר טוב ממה שאני הייתי עושה לעצמי! אני מכורה אליו איזה כיייףףףףףףף

תופעה קורה לי מדיי פעם ( לא כל הזמן) שאני מתעוררת באמצע הלילה עם דופק מהיר וטיפה רעידות.... כאילו חלמתי חלום רע ( אבל לא חח) אני חודש 4 זה קשור להריון?🤔קרה למישי? למישי קרה ככה בהריון?

הריון או ביוץ? מאתמוח כואב לי קצת החזה, המחזור אמור להיות שבוע הבא רק. אתמול היו לי הפרשות צמיגיות, מה שיכול להעיד על ביוץ וצוואר הרחם במישוש רך ונמצא ממש נמוך. מצד שני, קראתי שהפרשות צמיגיות וצוואר רחם רך יכול להיות גם בתחילת הריון. יכול להיות שהביוץ שלי ממש איחר ואלה הסימנים? (מאובחנת עם שחלות פוליציסטיות, כלומר יכול להיות ביוץ מאוחר) השאלה היא לכמה מכן כואב החזה בביוץ?🤷‍♀️

צריכה עצה הבת שלי משנולדה לא יצאה לקניון או למתחמי ביג וכאלה שלושה חודשים ראשונים אני הייתי בדיכאון אחרי לידה ולא רציתי לצאת מהבית (הדיכאון היה עלי יותר מאשר עליה תודה לאל)אחרי שעבר לי התחיל התפרצות של שפעת מסוכנת שאמרו לכולם להתחסן ואיאפשר היה לחסן תינוקות מתחת לגיל חצי שנה אז לא יצאנו כי פחדתי ואחרי שהתחיל לעבור התחילה הקורונה עד עכשיו כשהייתה הפוגה ולא היה סגר לקחתי אותה להסתובב בביג לחוות קצת והיא ממש ממש בכתהה נכנסה לעמוקשאני נכנסת איתה לחנןת עם אנשים,עכשיו זה קורה בכל דבר בסופר קטן בשכונה או מאפייה זה יעבור לה? באלי להתחיל להסתובב איתה שהכל היגמר ולא למצוא את עצמי בורחת הביתה כי היא נלחצת 🙄 אשמח לעצות

הגיוני שבן שלושה חודשים קם לי כל שלוש שעות לאכול בלילה? הוא אף פעם לא ישן טוב ותמיד נלחם מתוך שינה עם הגזים אבל אני רואה פה פוסטים של בנות שהתינוקות שלהן אפילו יותר קטנים ישנים לילות שלמים ואני לא מבינה למה התינוק שלי קם כל פעם! אני לא מעירה אותו אף פעם הוא פשוט קם לבד כאילו הוא לא ישן בכלל! הוא גם לא אוהב ממש את העריסה שלו ואני בכוח מנסה להרגיל אותו אליה כדי שלא יתרגל למיטה שלי למי יש הצעות או טיפים מה לעשות?