את עם שניהם בבית ? הגדול לא במסגרת ?

אני יכולה להבין שזאת תחושה לא פשוטה בכלל ותחושה שאת מאוד מתקשה איתה, אבל אני חושבת שזה עניין של זמן, אני חושבת שאת יותר תקועה בגידול התינוק בן שנה בגלל שזה גיל יותר קשה וצריך יותר מאמץ מגיל חודשיים וזה לא אומר שאת לא אוהבת אותה, אולי את מאוד עייפה מלגדל שני ילדים בהפרש כזה וזה באמת דבר לא פשוט, תחשבי על הסיבות להרגשה שלך, למה את מרגישה כך? על מה את חושבת בזמן שאת מטפלת בה? ואולי זה עניין של הירמונים ויעבור או שלצערי ומקווה שזה לא זה אבל אולי זה דכאון אחרי לידה ואת צריכה להתייעץ עם איש מקצוע? בכל זאת אני חושבת שזנ עניין של זמן ואת מאוד עייפה וזה מהלחץ שאת מרגישה בתקופה הזו ותמיד תחשבי כמה את חזקה ואימא טובה ומה את עושה זה דבר מדהים, לפעמים אנחנו רק צריכים לשחרר ולדבר על התחושות שלנו ויש סיכוי שיעבור לנו

אני התחלתי לאהוב את הבת שלי רק כשהיתה בגיל 4 חודשים.. לקח לי המון זמן להתחבר לגוש הצורח הזה .. היה לי דיכאון אחרי לידה, שהשפיע הרבה.. ואולי גם היה הסיבה.. ככה או ככה, לומדים להתאהב בהם. וזה לגמרי בסדר.. מניחה שזה במיוחד קשה כשיש לך כבר ילד שאת אוהבת, ויולדת, ומנסה להרגיש אותו דבר עבור מה שיצא לך כרגע מהבטן, אבל תזכרי שלראשון שלך יש כבר שנה של היכרות בינכם, ולה עוד אין... אבל עוד תיהיה.. אם את לא נהנית מהטיפול שלה ישמצב שזה דיכאון אחרי לידה, שווה לבדוק.. ולטפל(:

אני נורא מודעת לעצמי ויש לי דיכאון אחרי לידה כן. וגם ידעתי שכשהיא תוולד יהיה לי