אז הבטחתי לכן סיפור #1 סיפור הלידה שלי 12.12.2018 | יום רביעי | שבוע 40+3 מתעוררת בשעה 11:30 בערך וניגשת לעשות פיפי. בנייר מזהה דימום קל וככה גם באסלה. אין הפרשה משמעותית אז אני מניחה שזה רק חלק מהפקק הרירי. אם בכלל. שולחת לדולה תמונה והיא מאשרת. מאותו הרגע מתחילים כאבי מחזור - לא חלשים אבל גם לא מאוד חזקים. וגם בחילות. בצהריים אני עוד מרגישה מספיק טוב בשביל ללכת עם גל (בעלי) לקצפת לשתות שייק. יום רביעי, שעה 18:10. בדרך למיון בשערי צדק אחרי שכאבי המחזור לא מפסיקים ואני לא מרגישה תנועות מהשעה 15:00. לפעמים תחושה של חום. בשעה 22:00 משחררים אותנו לבית. אין ירידת מים, לא פתיחה ולא מחיקה. במוניטור כן מזהים צירים. שניים קצרים בעשר דקות. מתפללים שתהיה התפתחות בלילה/ בבוקר. 13.12.2018 | יום חמישי | שבוע 40+4 06:30 בבוקר. הצירים שהתחילו בערך ב20:00 בערב לא מפסיקים. אולי אפילו מעט התגברו. ניסיתי לנוח לאורך הלילה. לישון אי אפשר היה ממש כי התעוררתי עם מהצירים אבל כן הצלחתי קצת לנוח. קמתי מלא לפיפי. הפיפי כואב מאוד. גל ישן ואני מחליטה לא להעיר אותו בשלב הזה. מחכה שיעלה הבוקר כדי שאוכל להתחיל לזוז קצת כדי לקדם משהו. הפעם אני מחליטה לא לרוץ למיון ולחכות עד שאני באמת לא אוכל לסבול יותר את הכאב. אבל בערב אני כבר מרגישה רע וכמעט בטוחה שכן יש לי ירידת מים. אמנם לא ירדה כמות משמעותית בבת אחת אבל התחתונים כל הזמן רטובים ויש ריח של זרע (סימן לירידת מים). בשעות הערב הצירים הופכים בלתי נסבלים ואנחנו מגיעים למיון כשאני כאובה בטירוף. הפקידה בקבלה במיון יולדות מזהה אותי כבר מרחוק ומכניסה אותי מיד לבדיקה, נותנת לי לעקוף את הבדיקות הראשוניות אצל האחות. במוניטור יש צירים, פתיחה 1.5. מרגישה שעולמי חרב עליי. עם הכאבים שהיו לי הייתי בטוחה במיליון אחוז שאני לפחות לפחות לפחות בפתיחה 3. אבל מה אני יודעת? לידה ראשונה. אני רק מבינה שאני בפתיחה כל כך ראשונית והכאבים בלתי נסבלים. גומרים אותי. אני כבר צועקת לשמיים. אני מתעקשת עם הרופאים שירדו לי המים אבל הם בודקים וטוענים שלא. יחד עם זאת הם אומרים שאי אפשר לשלול בוודאות ושוב, שולחים אותי לבית. הפעם האכזבה אדירה ואני כבר מאבדת את זה. אנחנו מגיעים לבית מאוחר בלילה ומעבירים את השעות האחרונות של הלילה והשעות הראשונות של הבוקר בצירים תכופים. הרבה מקלחות שעוזרות (בקושי), תרגילים, נשימות. אבל בעיקר אני צועקת. צועקת את הכאב ומתפללת שזה ייגמר כבר. לפנות בוקר הדולה מבינה שהמצב שלנו קשה ושגל כבר מתעייף ומחליטה לבוא אלינו לבית למרות שלפי חוזה היא מגיעה אך ורק לבית החולים. אנחנו סוחבים פה ביחד שלושתנו עוד שעתיים של צירים נוראיים. בין 4 ל-6 לפנות בוקר. היא מחליפה קצת את גל ואני ממשיכה עם המקלחות. מגיעה לצירים של דקה בכל 3-4 דקות למשך שעה ובשעה 6 אנחנו מחליטים ביחד לנסוע שוב לבית החולים. 14.12.2018 | יום שישי | שבוע 40+5 לפנות בוקר אנחנו מגיעים שוב למיון והפעם מתעקשים איתי לעבור אצל האחות. אני מסבירה שהייתי רק לפני כמה שעות ושאין צורך אבל הם מתעקשים. אז אני עוברת את כל הגיהנום הזה שוב. מסרבת להאמין שאני מגיעה לבית חולים כבר בפעם השלישית. נכנסת לבדיקת רופא ומתפללת לאלוהים שיש התקדמות בפתיחה. האחות מגיעה, בודקת, פתיחה 2, מחיקה 80. אני כבר כל כך עייפה, מותשת, מיואשת וכואבת שאני אפילו לא מתאכזבת. הנסיעות ברכב הלוך ושוב לבית החולים עם צירים היו טראומה מטורפת. הפעם הזאת בבית חולים אני כבר לא מאופקת וצורחת את נשמתי. מחברים אותי למוניטור בפעם האלף ואני אפילו לא יכולה

נס מעל הטבע היי בנות, משתפת אתכן בנס שה' עשה לנו..יש לי 2 בנות מהממות שבהריונות שלהן נכנסנו להריון דרך טיפול הזרעה שהרופא גם לא האמין שנכנס עקב ספירת זרע נמוכה של בעלי ותמיד אמר שכנראה נצטרך טיפולי IVF כדי להכנס להריון והופ גם פה ה' עשה לנו נס ונכנסו בהזרעה ראשונה כל פעם(הייתן צריכות לראות את הפרצוף של הרופא ברגע שגילה שאני בהריון חחח)אז קראתי על סגולה של רבי מתיה בן חרש שעושים מבקשים משהו אחד ורואים ישועות לאחר 4 חודשים מהלידה עשיתי את הסגולה ולא יאמן נכנסתי להריון לגמרי טבעי לאחר חודשיים מהסגולה לא יאמן אנחנו עדיין בשוק ואם הרופא ידע על זה הוא כנראה התעלף חחחח תודה לה' שעושה ניסים כאלה ..תעבירו הלאה לכל מי שמצפה ומחכה ואל תשכחו לעולם אמונה יכולה לשבור חומות..אוהבת את בורא עולם !! הסגולה בתגובה הראשונה

שאלה כמה זמן מרגע שמתחילים הצירים עד הלידה?

סקירה ומשהו מלחיץ הייתי בסקירה מאוחרת היום והסתכלתי בתמונות ורואים משהו מלחיץ.. כמו פרצוף עם עיניים זורחות, רואים? אמאלללה

בנות בשיבא הפנו אותי לאקו לב עוברים בשניידר..לא הבנתי למה

גלולות או התקן?