אני ממש מבינה את מה שאת מרגישה. גם אני חוויתי את זה. ועוד הרבה נשים חוות את זה. לדעתי ממש חשוב שתקפידי על ויטמינים, ושאם יש לך כוח תצאי כמה שיותר. עם התינוק, ועם הבן זוג. ואם יש מישהו שישמור עליו בזמן שתצאי זה יהיה מעולה

.

את לא לבד מאמי גם לי היה את זה מה שחשוב זה תמיכה תמיכה תמיכה!!! המשפחה / בעל לא משנה העיקר שיהינ תמיכנ סביבך זה הציל אותי

היי אהובה ❤️ קודם כל המון מזל טוב! איזו אלופה את! כל הריון ולידה זה מסע בפני עצמו. מקווה שתחלימי בקרוב ותתחזקי. רצית להגיד לך שההתחלה מאוד קשה, זז ה' הכי טבעי בעולם להרגיש ככה! ולמרות שלא מדברים על זה, כמעט כולן חוות את זה. התינוק עדיין מאוד מאוד קטן ומצריך טיפול צמוד מאוד, יש עדיין כאבים מהלידה וההחלמה יכולה להיות קשה, הגוף עדיין לא חזר לעצמו, השינוי מטורף והבעל לרוב לא באמת מבין ולא יודע איך לתמוך ולעזור, הכל עדיין טרי וחדש - אבל חשוב שתדעי שזה טבעי ונורמלי והכי הכי חשוב: זה עובר! זה משתפר פלאים אחרי שלושת החודשים הראשונים, ולמרות שזה מרגיש כרגע כמו נצח, זה ממש עובר מהר (בדיוק כמו השליש הראשון של ההריון). תמצאי בתוכך מחשבות שיתנו לך מוטיבציה ונקודות של אור, תזכירי לעצמך איזו אלופה את שעברת 9 חודשים של הריון (לא יום או יומיים, אלא תשעה חודשים מלאים), ואיזו מדהימה את שילדת ויצרת חיים, זה בכלל לא ברור מאליו, תדעי בתוכך שהחיבור עם התינוק לא תמיד מתרחש מההתחלה, אבל כל עוד שאת מטפלת בו זה מדהים שאת מצליחה להתעלות על עצמך ולדאוג לו. תעשי דברים שיעודדו אותך, שימי בבוקר שירים שמחים שירימו לך, תאכלי דברים כיפים (רק אגיד שהתחילה עונת האבטיחים), תצאי עם הקטני לסיבוב בעגלה ליד הבית לנשום אוויר קצת, תזמיני אלייך חברים ומשפחה שיבקרו ויעזרו (גם אם זה מרגיש שלא בא לך, לרוב בדיעבד זה ממש כיף ונעים). תשתפי את בעלך, שאת בתקופה קצת קשה ושיבין ויעזור ושהרבה חיבוקים מאוד יחזקו אותך. וזה בסדר להשבר מידי פעם, פשוט תזכירי לעצמך שזה זמני ותמצאי את הדרך לראות את האור ולהרים את עצמך ולחייך. ואם את רואה שאת לא מצליחה לשמור על אופטימיות, והקושי לפעמים קצת גדול מידי, תשתפי את אחות טיפת חלב או רופא משפחה, יכול להיות שאיש מקצוע יוכל לתת לך כלים להתמודד עם התקופה הזו ולהתגבר עליה מהר יותר . שולחת חיבוק חם והרבה חיזוקים ❤️🤗