אוף אני מסה מאוכזבת ועצובה. נימאס לי להיות טובה כזאת ואיכפתית. נימאס לי להיות תלויה בו. כבר שניה וחצי אני מבקשת מבעלי לעשות צבע לשיער. החלקה. מתנה לחגים משהו. ו.. כלום!! תמיד הוא אומר שאין לו כסף או שאנן לו חשק לתת מתנה בגלל מריבות שלו. וכל הזמן שכבר יש בנינו שלום הוא רק מבטיח שהוא יתן חודש הבא/לחג ובסוף זה לא קורה. (והוא עובד קשה ועושה מלא כסף)למשל שבוע שעבר ההיתי בעצבות והוא שאל מה קרה. התחלתי לספר לו שזה ככ כואב לי. אני רגילה שאף פעם לא חסר לי כלום ותמיד קניתי כל מה שההיתי רוצה וצריכה. ומאז שהיתחתנו כלום! והוא גם לא כזה מעוניין שאני יעבוד. ועכשיו ששאל מה קרה אמרתי לו שכואב לי כל פעם מחדש שאני לא קונה כלום בפרט לחגים. לא בגדים לא כלום. ניגמר לי הבשמים. חייבת לחדש מלפני שנה וחצי צבע לשיער והחלקה. ושכל הזמן הוא רק מבטיח הבטחות וזה בסוף לא קורה. ואני תמיד מאמינה לו שהוא יתן ומחכה בסבלנות. ובסוף מתבאסת. וממש בכיתי שאמרתי לו את זה וזה לא פעם ראשונה. וזה ניראה שזה נגע לו ללב. והוא אמר זהו החג את קונה בגדים ועושה צבע לשיער ואל תידאגי את תיהיי שמחה. ממש שמחתי. אבל בסוף זה לא קורה. ונימאס לי. ואת כל הכסף שהוא מרוויח(עצמאי) הוא מוציא על שטויות. ועכשיו לא בא לי כלום. לא רוצה לנקות את הבית לחג. לא איכפת לי מכלום. מרגישה שפחה. מרגישה שהוא ממש מנצל אותי. אתמול למשל הוא היה באמצע להיתקלח ושאל אותי אם אני יכולה לקפוץ רגע לחנות לקנות שמפו. ואני רצתי כל הדרך(עם ילדה+הריון בחודש שמיני) רצתי מהר רק מהמחשבה שהוא מחכה לי באמבטיה לקבל את השמפו וקר לו. ובסוף הגעתי לבית וראיתי אותו יושב על הספה. שאלתי אותו לא היתקלחת? אמר לי סיימתי. שאלתי אותו למה נתת לי סתם לרוץ לחנות. חשבתי אתה מחכה אמר לי רציתי שיהיה לך שמפו(ולי בכלל יש שמפו משלי… בקיצור מרגישה מנוצלת. ולא באלי לנקות ולא רוצה כלום. היכס. והוא יודע שאני מרגישה מוזנחת. אמרתי לו שאני בליל הסדר יישב עם פיגמה ולא. עניין אותי כלום(והבעסה הכי גדולה שאנינו ניהיה לבד בבית בחג כי הוא לא אוהב להיתארח וכמובן היסתכסך עם המשפחה שלי) אז בכלל יהיה משעמם. שונאת את החיים שלי