היי רציתי להגיד משהו מאוד חשוב לנשים כאן. לא ממקום רע אבל רוב הפוסטים מדברים על הריון ולידה מן הסתם ועל ההתרגשות והציפיה ושנשים מחכות כבר ללידה וסופרות ימים ומחפשות איך לעשות זירוזים אז אולי בכל אותן בנות יש אפילו אחת כמוני שגם חיכתה וגם ספרה מלאת התרגשות לרגע הזה ובסוף הכאפה שהגיעה הייתה כלכך גדולה שאני מצטערת שלא הראו לי את הצד הפחות שמח של כל הסיפור הזה . שמעתי כבר על דיכאון אחרי לידה ושמעתי כבר על דכדוכים אבל לא הבנתי מה זה אומר כי אף פעם לא חוויתי לידה ..אז אמנם אני לא בדיכאון ברוך ה' ..מקווה שלא אבל ללא ספק חוויתי דכדוך ועדיין טרי לומר שלא . כל מה שחשבתי לפני זה איך בא לי ילדים מבעלי ויהיה לנו משהו משותף ואני אהיה מאושרת ובמציאות זה בדידות ואין יותר רגע לעצמי, והזוגיות כבר לא אותו דבר ולקחו לי את החופש שלי כבר שכחתי איך נראה אור יום או מה זה חברות ושכחתי מה זה לאכול נורמלי ולהראות טוב כי יש יצור קטן שרוצה אוכל ובוכה מגזים ולא חסר מה.. אבל הכי כואב זה הבדידות ! היא שלי ושל בעלי אותו דבר ועדיין מרגישה שזו רק אני מולה , רוב היום רק איתה והיא לא באמת מדברת או מתקשרת ואז הבעל חוזר מהעבודה השגרה שלו כמעט אותו דבר אבל פתאום מהצד שלי זה כאילו תחושה של מרחק כי אם פעם הוא היה חוזר והיינו יושבים לאכול ביחד וכפיות מול הטלוויזיה היום אין את הזמן הזה אז שום דבר לא מרגיש ביחד ושוב הלבד הזה הורג. בחיים לא חשבתי שארגיש ככה אבל הרגשתי ואני יודעת שילדים זה שמחה ויום יבוא ואהיה הכי מאושרת בעולם אבל עד אז היו ימים לא קלים ואף אחד לא סיפר לי את זה. אז כל אותן נשים שקוראות את זה ועדיין לא חוו לידה אל תמהרו כלכך תנו לזה להגיע בזמן שלו ברוגע , תתכוננו נפשית באמת תכינו את עצמכן לא רק את הדברים ללידה או לתינוק/ת . החיים הולכים להשתנות!