אוף אני כלכך מאוכזבת מבעלי אוהבת אותו אהבת נפש אבל באמת מרגישה פגועה ממנו .. נולדה לנו תינוקת לפני כמה שבועות וזה לא היה בדיוק כמו שתכננתי , כאילו הציפיה שלי הייתה מאוד שונה מהמציאות עצמה . לא חשבתי שיהיה לי דכדוך ותחושות כאלו פתאום הכל מרגיש לי שונה חשבתי שאני ארגיש מאושרת וזה לא בכיוון כרגע .. מרגישה שנלקח לי החופש וגם הזוגיות ושאני עדיין מעכלת שיש לי יצור קטן שאני צריכה לדאוג לו והאחריות הזאת עצומה ומפחידה . בימים הראשונים ממש נכנסתי לחרדה חשבתי שקורה לי משהו ואפילו הגעתי למיון לראות שהכל בסדר איתי , הרופא אמר לי שזה כנראה דכדוך ואמר לבעלי לדאוג שזה לא יגיע לדכאון או משהו ולדאוג לי ולתמוך בי . ביקשתי ממנו שישים יותר לב שיהיה איתי יותר שיחבק יותר שלא יתן לי להרגיש שמשהו שונה .. עכשיו אני מבינה שגם לא יש את הלחצים שלו גם מהמצב גם מהתהליך של קניית בית וכל זה אבל מרגישה שהוא לגמרי בעולם משלו . דווקא עכשיו מוציא עליי יותר עצבים נותן לי משימות להתקשר לבנק הזה ולבנק הזה ולסדר כל מיני דברים ואם אין לי זמן הוא מתעצבן . היינו שבוע שעבר עם הילדה בבית חולים כי היא לא הרגישה טוב כל הזמן העיר שהתיקים לא מסודרים וכשאמרתי שהוא מתעצל לעשות עוד בדיקה לילדה כי הוא רצה כבר ללכת הוא ממש צעק ואנשים התסכלו וממש נפגעתי מזה מאז התרחקתי ממנו והוא אפילו לא מנסה להתקרב. חוזר מהעבודה לא מחבק לא מנשק ישר בפלאפון , מרים את הילדה לעשר דק וזהו . בלילה מסתובב עם הגב ונרדם .. נמאס לי כבר מרגישה לבד ממש ומאוכזבת שהוא לא רואה אותי בכלל כל לילה אני בוכה והוא בשלו רדום ולא בא לי לדבר איתו בכלל ולהסביר שום דבר . לפני זה היינו קרובים מאוד ועכשיו לא נשאר כלום זרקתי לו כמה פעמים שרע לי או שנראה לי אני בדיכאון בשביל שישים לב אז הוא ענה מה יש לך להיות בדיכאון יש לך ילדה קיצר הוא כזה אטום