זוחללללת אז הקטנה זוחלת, טיפסה על חבילת חיתולים והתגלגלה לריצפה. שמעתי מכה בראש אבל היא לא בכתה. זה בסדר? לא נתתי לזה תשומת לב בשביל שהיא לא תילחץ אז המשכנו כרגיל..

תינוקת בת חודש וחצי היי בנות. הבת שלי בת חודש וחצי. לידה ראשונה. נראה לכן בסדר שהיא עדייו לא ערנית מספיק לאוניברסיטה או כל דבר אחר? אני מאוד רוצה קצת להעיר אותה ולשים אותה באוניברסיטה או במשטח פעילות אחר שקצת יעורר אותה. אבל היא בדרך ככל אוכלת וישנה ואני לא מצליחה לעורר אותה אפילו עם רעשנים. זה בסדר? אולי זה מוקדם מדי בשביל זה?

בית חולים שערי צדק איך אני יכולה לדעת אם אלד במחלקה החדשה שלהם? צריך לתאם מראש או שזה על פי מקום פנוי? ודבר שני, מישהי יודעת מה העלות של המלון יולדות שם ללילה והאם יש השתתפות מהקופת חולים?

מה עושים עם הכאבי גב הללו??😰

טוב אז אני זו שהעלתי פוסט על הפרצופים שבעלי עשה לי כשביקשתי ממנו לא לשחק עם הילדים משחק בפלייסטיישן שלא מתאים להם... מאז עברו יומיים שלושה שלא דיברנו, היה מתח גדול מאוד באוויר , לא הייתי מסוגלת בכלל להסתכל לכיוון שלו היום הכנתי צהריים ואמרתי לו לבוא לאכול הוא לא רצה נכנסתי לחדר לקרוא לו במיוחד (אמנם אנחנו בריב אבל עם אוכל לא משחקים, צריך לאכול ) במקום להעריך את זה הוא התחיל להטיח בי שנמאס לו, שהוא לא יכול לחיות ככה יותר, שאני דכאונית, עצבנית, עושה דרמה מכל דבר ... ביקשתי ממנו לשבת ולדבר בערב, הוא לא הסכים רק אחרי שאמרתי לו שקבעתי עם פסיכולוגית הוא הסכים לשבת כמה דקות בערב ולדבר בערב דיברנו והוא המשיך להטיח בי משפטים כמו "אני מצפה מאישה שיושבת בבית שתדאג לבית" (אני בחופשת לידה) "את לא יודעת לנהל טוב את הזמן שלך" "את מכניסה אווירה עצובה לבית ומשדרת לילדים שאת לא יכולה לעשות כלום והם לומדים ממך לא להיות עצמאיים" וכשאמרתי לו שהוא מסתכל רק על הדברים השליליים ולמה הוא לא מסתכל על החיובי ועל העובדה שהבאתי 3 ילדים הוא אמר "אז זה ההישג שלך בחיים? שהבאת 3 ילדים"? הייתי המומה , לא האמנתי שככה בעלי מדבר הוא נראה כל כך מיואש כאילו בא לו לברוח מהבית לא האמנתי שאדם שבנה משפחה עם 3 ילדים לא מסוגל לשבת ולדבר עם אישתו בצורה בוגרת יצאתי מהשיחה כשהוא רק אחר מה מפריע לו ואני לא הספקתי לומר מה מפריע לי כי הוא נרדם וגם אם הייתי אומרת מה מפריע לי הוא היה מבטל את זה ... הדבר היחיד שאיכשהוא היה מעודד בשיחה הזו זה שהוא אמר שההתנהגות הזו פוגעת בי וזה כואב לו ומפריע לו לראות אותי סובלת אני מרגישה שאני תחת זכוכית מגדלת ולא כיף לחיות ככה אני מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי אני מרגישה לא שווה , מרגישה נחותה ולא בעמדת כוח ואני שונאת להרגיש ככה אני גם ככה לא ישנה בלילות בגלל הקטנה והכל הופך להיות יותר ויותר קשה לא ברור לי איך אני משפרת את המצב הזה.....

ה תן לי כוח לסיים תסמסטר הזה בלימודים 😭 פשוט קשה לג׳נגל בין הכל מרגישה שאני מתמוטטת כבר