אז הבטחתי סיפור לידה ואני מקיימת😊 מי שפעילה כאן הרבה יודעת שהייתי מאושפזת חודש שלם במחלקת הריון בסיכון בגלל עובר קטן שלא גדל כמו שצריך זה נקרא iugr כל הזמן הזה שהייתי מאושפזת עשו לי סקירות ואקו לב ואם ארי מח בשביל לדעת מה קורה עם העובר בסקירת מערכות ראו משהו בלב שישר היפנו לאקו לב ובבדיקה ראו שיש חשש לקואורטציה הארטה בלי מידי הרבה הסברים זה משהו שמשפיע על החמצן ברגלים ... כמובן שמאד חששנו אבל אמרו לנו שרק 30 אחוז סיכוי שזה יהיה ואם כן אז זה ניתוח ולא בטוח שזה יהיה ישר אחרי הלידה יכול להיות שזה יהיה רק בגיל שנה או שלוש מעדיפה לא להזכר בימים שעברו עלינו במחלקה כל הלחץ והחששות ... הרופאים חיכו לשבוע 37 בשביל לתת זירוז ולילד איכשהו יצא שזה יתעכב ובסוף ביקשתי שיתחילו במוצאש כי לא באלי בשבת להיות תקועה אז במוצאש בשסוע 37 פלוס 3 בשעה 10 בלילה הורידו אותי לחדר לידה ושם התחילו לי פיטוצין דרך הווריד התחילו בנמוך כדי לבדוק איך הדופק של העובר מגיב בהתחלה לא הרגשתי כלום אחרי כמה שעות התחלתי להרגיש צירים ממש בקטנה לא סדירים כמו כאבי מחזור חזקים וכל כמה דקות המיילדת נכנסת ומעלה לי את המינון שיהיה יותר חזק בבוקר בשעה 8 בבוקר אחרי לילה של צירים וחוסר שינה הרופא בא ובדק פתיחה כולי מצפה לשמוע 1 או 2 והוא אומר אין כלום 😐 החליטו שמכניסים בלון כי הפיטוצין לא עשה כלום בשעה 9 וחצי הכניסו בלון ותאמת שממש חששתי שיכאב לי  הכניסה של הבלון אחרי הבירור שעשיתי אבל ברוך ה לא כאב רק היה קצת לא נעים אחרי הכל אף אחת לא אוהבת שמחטטים לה שם...😉 אחרי שעה התחילו ממש כאבים בגב התחתון ובבטן התחתונה בבתחלה היה ניסבל אבל מהשעה 12 זה פשוט לא היה ניסבל בכלל צרחתי תחיים שלי מכאבים ואני מזכירה לכן שאני על 0 שעות שינה ככול שעברו הדקות רק יותר החמיר ושכחתי לציין שכל הזמן הזה אני מחוברת למוניטור כי העובר קטן והם חייבים כל הזמן ליקוב אחרי הדופק אני מתארת לעצמי שאתן לא יודעות איך זה להיות במיטה כל הזמן עם כאבים של צירים ובלי יכולת לזוז בכלל כי העובר קטן וזז כל הזמן בבטן אז אשכרה מחוברת למיטה וצורחת תחיים מכאבים בערך ב1 כבר קמתי מהמוניטור שחררתי את עצמי כי פשוט הרגשתי מזעזעעעע וכאב לי לא משנה שהאחות צעקה עלי . . ומאז נהיה צירים כל שתי דקות צירים מטורפים צרחתי של החיים מכאבים נזתי לעשות כל מיני תרגילים כלום לא עזר בשעה 2וחצי הרגשתי שאני ימות אם לא יעשו משהו צרחתי ובכיתי  לאפידורל ואחרי חצי שעה בשעה 3 הגיע המרדים איתו גם היה לי סרט מהחיים אבל לא נחפור לכן.. עשה את הדקירה שלא כאבה כמעט (סתם פחדתי) אחרי רבע שעה התחיל להשפיע אבל הגיע צרה אחרת נהיה לי רעידות בכל הגוף משהו מטורף שבכלל לא בשליטה שלי זה מציק וכואב וכל הלסת שלי כאבה ופשוט לא היה מה לעשות אכשהו נרדמתי עד השעה 8 בערב של יום ראשון ואז בדקו הבלון יצא בודקים פתיחה 3 ןצוואר מחוק%80 וגם פקעו המיים ואני עדין רועדת בכל הגוף ואז הביאו לי משהי שתעשה לי דיקור סיני וזה משום מה ממש עזר והפסיק לי כל הרעידות אחר כך נרדמתי שוב עד 11 בלילה וכל הזמן הזה אני מחוברת לפיטוצין שיזרז ובודקים פתיחה וכלום לא השתנה ואז מנסים לעלות את הכמות ונהיה האטות בדופק העובר ככה במשך שעתיים שהם מחברים את הפיטוצין ומנתקים כי יש האטות באיזה שלב הכניסו לי מוניטור פנימי כי גם לא ראו דופק.כי כל שניה העובר זז וגם בגלל ההאטות בשעה 2 היה האטה רצינית והייתי בלי פיטןצין בכלל וישר הטיסו לחדר לניתוח חרום ובשלב הזה התחילו לחזור הרעידות ובגדול בכיתי להם שבעלי יהיה איתי אבל הם לא הסכימו בגלל הניתוח חרום מידי פעם אחזה לי אחת הרופאות את היד פשוט כל הניתוח רעדתי ושכחתי לציין שגם הקאתי במהלך כל היום וכולל בניתוח עצמו הקאתי ולא אכלתי כלום אבל כל הזמן הקאתי מיצי מרה וככה כאובה בשעה 2:26 נולדה האושר שלי שמעתי בכי אבל בגלל החשש ישר הטיסו אותה לרופאים ובכלל לא נתנו לי לראות אותה איכשהו סיימתי תניתוח עברתי להתאוששות של שעתיים שהרגשתי מזעזע וגם שם לא הפסקתי להקיא בעלי ואמא שלי לבינתים הלכו לראות אותה בטיפול נמרץ ואז הגיעו אלי והראו לי תמונות לא האריך מידי רק רוצה לספר שברוך ה אין לתינוקת שלי כלום והיא יצא מטיפול נמרץ שוקלת 1960 ונמצאת בחדר מעבר עדין לא מדברים על שיחרור של שננו אבל בה העיקר שהכל בסדר❤