פורקת כאן... כבר לא יכולה מרגישה שכל העולם סוגר עליי, התקופות הקשות באות בזו אחר זו.. כרגע ללא עבודה יושבת בבית.. קשה לי מאוד אחרי שהייתי רגילה לקום כל בוקר לעבוד ולהרוויח כסף. מרגישה לא יעילה.. היו הרבה ריבים עם בעלי בזמן האחרון שאנחנו מנסים להתגבר עליהם אבל עדיין יש מין עננה כזו.. מרגישה שאני לא מצליחה בשום דבר שאני עושה בחיים שהכל תמיד נגדי.. על פניו אני בחורה חכמה שיודעת לעשות הרבה דברים אבל זה לא עוזר לי בכלום בחיים ואני מרגישה כמו לוזרית שלא מצליחה בשום דבר שאני עושה.. בלילות כשאף אחד לא שומע אני בוכה לבד בסלון עד שמתעייפת... כל היום חושבת וחושבת בלי סוף, דואגת... מה אם בחיים לא אמצא עבודה שתעשה לי טוב, מה אם תמיד נריב? מה אם אני לא אצליח בשום דבר... קשה לי מאוד ואני מרגישה ריקנות ענקית, מרגישה כמו אפס גמור... מרגישה שכל יום אותו דבר ויום רודף יום... אין שום ריגוש בחיים ושום דבר שעושה לי טוב... מרגישה שהחיים שלי אפורים וחסרי טעם וריח... נמאס לי לבכות, תמיד הייתי בן אדם שמח וחיובי אבל עם השנים זה נעלם עם כל קושי שחוויתי... למרות שאני מנסה לקום כל פעם מחדש מרגישה שלא תמיד יש לי כוחות לזה.. לא זוכרת מתי היה לי באמת טוב בפעם האחרונה ומתי הרגשתי אושר טהור... 😞