מוזר לי חייבת לציין רוצה לדעת שיש עוד כמוני בקהל.. חודשיים אחרי לידה ראשונה ברוך השם אני משוגעת על האוצר שלי אני מתגעגעת אליו כשהוא ישן...אבל עם כול זה אני מרגישה בודדה ולא ממצאה את עצמי כול כך..בעלי משתדל לעזור אבל אני מרגישה כול כך לבד אין בנינו שיח בכלל בתקופה האחרונה מרגישה שאני כבר לא אשתו אלה רק האמא של הילד..עצוב לי שזה ככה כי לפני הלידה הרגשתי אישה נאהבת אישה חשובה אישה יפה עכשיו אני מרגישה שאני עציץ בבית...כול כך מתסכל ומבאס שזה דווקא עכשיו שהפכנו למשפחה שכול כך רצינו וזה לא רק בעלי זה גם הבנות מהעבודה שאין איתן שיח ונעלמו בתקופה האחרונה, האמהות שלנו כול אחת עסוקה בעבודה אין יותר מידי התעניינות פעם בשבוע ולעמיים פעם בשבועיים, החברות ממש נעלמו להן..כול אחת בחיים שלה ..ואני מוצאת את עצמי לגמרי לבד..אוף תחושה של בדידות נוראית ועם זאת אני משוגעת עליו...איך זה הגיוני?