פריקה. בעלי. מרגישה ממנו לעיתים זלזול. חוסר כבוד. חוסר פרופורציה. אין לו גישה שונה לאשה הרה.. היא מבחינתו יכולה ומסוגלת לכל. אני יכולה להיות יום שלם עם הקטנה והוא יבוא ויתלונן על איך הבית נראה ולמה לא כשיתי כלום. תמיד יש ביקורד בפה שלו. הוא יהיה שיתיים איתה ואני צריכה להרגיש מצפון. הוא גם דואג לומר לי שהוא לא אוכל ושזה יהיה על מצפוני. שעתיים.. מותר לו הכל! לי אזור כלום! אמא שלי יכולה להיות בפה שלו. אמא שלו אם נכנסת לפה שלי זה סוף העולם וריב שלא נגמר.. חלאס!! אני עם 0 גוחות ואנרגיה. כל יום מחכה שיחזור מהעבודה לעזור לי. בקטנה. להיות עם הקטנה קאוכל לקדם תבית לפסח.. וקבוע, נכנס בדלת, עוד לא מוריד תיק וכבר יש תלונה באוויר.. נמאס לי מלהתעצבן. מלריב. מזה שאני מחכה לעזרה קטנה ואני בשוונג של נקיון וברגע הוא מוריד לי את כל האוויר. ואני לא עושה כלום כי הכוחות והאנרגיה הולכים על פארש!! ומעבר לזה.. נמאס לי מהרונדלה הזאת שנכנסנו אליה.. שאין יום שהוא יחזור מהעבודה ולא יהיה על מה לריב. במיוחד בזמן שאני בבית מחכה כמו סתומה בין סוף העבודה שלי להגעה שלו וכל פים מתחרטת שחיכיתי לו בכלל.