רוצה לפרוק קצת הסיפור שלי מתחיל לפני 10 חודשים התחתנתי עם משהו שכל כך אהבתי והיינו ביחד 7שנים ואז נכנסתי להריון הייתי בחודש 3 אחרי שהתחתנתי עברתי לכפר שאני גדלתי בעיר החיים פה מאוד שונים מהעיר. בעיר הייתי עצמית עם עבודה שהגעתי לכפר החיים שלי השתנו מקצה לקצה אחרי חודש שאני פה החתחיל כל להיות ויכוחים בלי סוף עד שזה הגיע לידיים חטפתי מלא מכות אבל לא סיפרתי לאף אחד ולא משפחה שלי יש לי רק שתי אחיות ואמא אללה ירחמק ז.ל נפטרה לפני 3 שנים  והתחיל כל האשמת שאני לא בסדר אני לא יודעת להכין אוכל וגם ככה בהריון לא הייתי מסוגלת לאכול ירדתי מלא במשקל במקום לעלות וגם הייתי מאובחנת בדיכאון והיית לי אחות של בית חולים הייתה עושה איתי שיחות פעם בשבוע גם לה לא הייתי מסוגלת לספר מה אני עוברת פה ואחרי שילדתי בניתוח קיסרי חירום שבוע אחרי עוד פעם חטפתי מכות שהילד על הידיים שלי  וככה שזה ממשך מדי פעם אחרי שאני מקבלת מכות ואז מבקש ממני סליחה כיאלו לא קרה שום דבר והיום הילד שלי בן 5 חודשים מאוד קשה אין לא עבודה ולא עזרה כספית, גם לא מביטוח לאומי ואני חייבת לציין שהבעל לא עובד ואם הוא עבד בעבודות זמניות אבל רוב זמן הוא בבית וערב הוא יוצא עם חברים וחוזר מסטול ומסריח מאכוהול ואני לא יכולה ללכת מפה עם הילד שלי כי הוא מאיים עליי שאם שאני ילך עם ילד אני ימות ויש לי חמה מאוד עוזרת לי ואם זה אוכל לילד או בשבילי אבל היא אומרת שאסור לענות לגבר ואני צריכה כל מה שגבר מבקש . ואני שונה מהם אני רגילה לחיים אחרים. לקום וללכת קשה ולערב משטרה או רווחה יכול יגמר ברצח אז אני שותקת כי הילד שלי צריך אותי ככה זה בחברה הערבית אסור לאישה לדבר מה שקורה בבית