פוסט פריקה..! לפני יומיים הייתי במיון עם צירים של החיים, הגעתי בוכה וכאובה.. כן אני ידועה בתור ילדה קטנה בכל מה שקשור לסף כאב מחטים וכו אבל הגעתי באמת כאובה והמוניטור הראה שאני לא משקרת היה צירים מאוד גבוהים ובנוסף לזה בכיתי שהאחות שמה לי את המחט בוריד ובמקום להרגיע ולעודד אישה בחודש תשיעי שמגיעה בבבכי וכאב ושברור לכולם שהיה שם התקף חרדה קל מה היא אומרת לי? במעין כעס היא אמרה בזלזול שהיא לא מבינה למה ילדות נכנסות להריון אם בדעקת דם קשה להן וככה אני לא אצליח לגדל ילדים ( אני בת 24 אוטוטו אז ילדה אני לא!) מזה הזלזול הזה וההורדה והשפלה של אישה שעוד רגע הופכת להיות אמא?? מרוב כאבים וערפול לא התייחסתי באותו רגע אבל אירי שהשתחררץי הביתה כי לא התקדם שום דבר אני לא מפסיקה לחשוב על זה! כמה אנשים שיפוטיים וחסרי בושה להגיד דברים פוגעים בלי שום טאקט זה שאני בוכה שכואב לי ושאני נכנסת ללחץ וחרדה בקלות הופך אותי לילדה שלא יכולה לגדל ילדים? פשוט מעצבן!