אני הנקתי בהתחלה ובעלי היה בקשר הדוק עם התינוק! בערב אני הייתי הולכת לישון מוקדם אחרי שהוא היה מקלח אותו, הייתי מאכילה ונכנסת למיטה והוא היה נשאר איתו וזה גם היה הזמן שהיו לו גזים והיה קשוח ובעלי היה איתו ככה כל ערב עד להאכלה הבאה ובכללי היה איתו כמה שהוא יכל. מידי פעם גם הייתי שואבת והוא היה נותן לו בקבוק.

לדעתי אין השפעה, יניק לא יניק, כך או כך אני זאת שאצטרך לדאוג.. אני משלבת גם וגם ובעלי לא יושב להאכיל..

אני מרגישה שכביכול אני עושה הכל כי הוא עבר וגם כי אני שתלטנית אם נאמר את באמת וזה כן השפיע ברגע ששחררתי והיה לו זמנים קבועים איתה ומשימות שלו כמו להיות איתה בבוקר או מקלחת אז הוא נקשר יותר ויותר לא חייב שזה יהיה אוכל

האמת שיצא לי לקרוא בקבוצת מאמאדע בפייסבוק שדווקא יש השפעה. הביאו שם גם הרבה מחקרים מגבים. שווה לבדוק אם זה מעניין אותך. אני ממש זוכרת דוגמה שזה גרם לפחות חרדת נטישה בגלל שיש ביטחון כולל (גם ריגשי וגם הישרדותי בקטע של המזון) משני מטפלים בעצם. ונתנו דוגמאות של משפחות חד מיניות וגם משבטים שיש בהם בעצם "קהילת מניקות" ונשים מניקות פשוט ילדים, שלהן ולא שלהן. כי זה התפקיד שלהן בשבט. בקיצור מעניין... חחח