מבוטחי מכבי המר"מ סגור האם אני מחוייבת בהפנייה למיון? בעקבות צירים....

כורסת הנקה מישהי קנתה כורסת הנקה לפני הלידה? אני ממש רוצה אבל אם לא אצליח להניק, יש לזה שימוש?

דימום אחרי לידה ילדתי בשלישי בבוקר והדימום שלי לא כזה מסיבי, נהיה כבר כתמתם אדום בהיר. האם נורמלי? הבנתי שדימום צריך להיות שבועיים.

להיות הורים זה לא קל, אבל.. ״השעה אחת בלילה!!, לכי לישון כבר נודניקית!!!״ זה מה שעובר לי בראש, אני מודה. לגדל ילד זה לא קל. המון לילות ללא שינה, המון לרוץ סביב השעון כדי להספיק דברים בבית בזמן שהיא כן מחליטה לישון. המון וויתור עצמי, המון תסכול גם לפעמים. אבל פתאום, אחרי שהגזים הנוראיים שלך עברו סופסוף ויכולתי לשים אותך במיטה וללכת לישון. דווקה עכשיו, החלטתי לעצור. אני לוקחת את החיתול בד שכבר ספוג בריח שלך ועוטפת אותך חזק חזק, כאילו את עוד בידיים שלי ואת מוגנת. ואז אני פשוט מרימה את הראש ותוהה לעצמי - איך נקלעתי למצב הזה? איך? הרי הייתי פרפר חופשי, עושה מה שאני רוצה מתי שאני רוצה. ופתאום, יש לי יהלום, ואני צריכה לשמור עליו מכל משמר. אני צריכה ללטש אותו, לעטוף אותו, אני צריכה להעריך אותו. מי אמר שזה מגיע לי? זו מתנה גדולה מידי עבורי, אני לא ראויה לך. את טובה מידי עבורי. את ייצור טהור ואני כבר מלוכלכת בהבלי העולם הזה. את מחייכת אליי ברגעים הכי עייפים שלי. את היחידה שבמצב צבירה בו אני נמצאת מצליחה להוציא ממני חיוך. אני נמסה ממך מבפנים. אז לפני שאני שמה אותך לישון, אחרי כל הצרחות שדפקת לי פה בשתיים עשרה בלילה. כשכבר הייתי בטוחה שעוד שנייה הרווחה דופקים לי בדלת (כבר ראיתי כמה פעמים את השכנים שולחים מבט). אני נושמת אותך אליי ולוקחת לי את הרגע הזה, שואבת ממנו כוחות, שואבת ממך כוחות. כי אומנם את זו שאחראית ללילות ללא שינה שלי, אבל את גם זו שמציפה אותי באהבה ובאושר בלתי רגיל, בלתי מוסבר. את מאירה לי את הלילות הכי חשוכים שלי. ואני יודעת שבסוף אחרי כל הגזים, הקפיצות גדילה, המשברים, השיניים. אחרי הכלללל, מה שישאר זו את , עם החיוך שלך והיופי שלך ואהבה אין סופית שאת מעניקה לי מבלי להתכוון בכלל❤️

כשהילד מתחיל להתהפך, אין סכנה שיירדם על הגב ויתהפך על הבטן ואז חלילה יש סיכון?

מחר שבוע 37, צריכה לעשות את הבדיקה של הgbs.. יש לי מחר בבוקר תור גם לבדיקות דם לקחת את הדוגמית בבוקר לפני שיוצאת למרפאה??