סתם רוצה לפרוק מהלב אין לי מקום אחר כל כך רוצה שיבינו אותי יכילו ויזדהו אני כבר מאושפזת תקופה בבית החולים במחלקת הריון בסיכון ואני עוד צריכה להשאר כאן עד הלידה שמדובר על כמה שבועות... קשה לי! כל כך קשה לי בשבועות הראשונים הרגשתי שלפחות בכל החרא הזה בעלי איתי והוא מכיל ועוזר כמה שהוא יכול לאחרונה התגלו כל מיני חששות בקשר לבריאות העובר זה תקופה כל כך קשה בשביל שנינו ואנחנו לא מצליחים להרים אחד את השני נהיה רק ריבים וויכוחים אני נכנסת לסוג של דיכאון ובכיות וקשה לו כבר להכיל ולהתייחס שאז זה מה שיוצר ריבים ועצבים הוא טוען שאני מעירה לו על כל דבר וזה ממש לא נכון הבוס שלו מזלזל ביכולות שלו בעבודה ויוצא שעכשיו גם בגלל שהוא כל הזמן איתי בבית חולים אז הוא לא כל יום הולך לעבוד ולפי דעתי גם הלראות אותו כל היום מול העינים גם עושה בעיות והכי דוגרי אני יאמר לכן כשהוא לא עובד הוא יוצא מהבית חולים הולך לדודים ןחברים מסתובב ומכיף וכן אני יודעת שהוא חייב את זה במיוחד בתקופה הזאת הוא חייב להשתחרר אבל יוצא שאני נשארת בבית חולים מחוברת למוניטורים כל כמה שעות אתמול דיברתי אם רב והוא אמר לי התקופה הזאת יכולה או לרוממם אותכם ולקשר אותם בזוגיות או ההפך הגמור כל כך מפחדת שזה יהיה ההפך מכל דבר הכי קטן אני ישר בוכה אוף תודה לכל מי שקרא