בין גיי? מותר למרוח על הכתפיים בייין גיי

העמסת סוכר 100- ניתוח תוצאות היי, קיבלתי את התוצאות של הבדיקה אשר מחולקת ל4 תוצאות. מעל איזה מספר/ תוצאה זה נחשב לסוכרת?? או עד איזה מס זה בסדר?

חודש שמיני עצבני קורה לעוד מישהי? מאז שנכנסתי לשמיני השבוע אני פקעת עצבים אין לי סבלנות לאנשים חחח כלום, מדברים איתי אני רק מחפשת לענות קצר וקולע מתעצבנת על כל דבר מנסה לשמור איפוק, ובנוסף עייפה כל הזמן ולא מספיק לי השינה, עוד מישהי ככה או הייתה? זה עובר מתישהו? חחחח

ירידה בתנועות לאן לפנות בשעה כזאת? דחוףףףףףף היוש הבייבי לא זז כבר כמה מלא זמן אכלתי מתוק שכבתי על מד שמאל כל דבר אפשרי מה עושים בשעה כזאת? אין כבר מוקד לנסוע למיון? מה עם הפניה? הלפ!

סיפור הלידה שלי שבוע 40+2 הגעתי ב6 בבוקר למיון עם צירים מטורפים ופתיחה של 2 ס"מ אחרי שכל הלילה צרחתי את החיים ולא ישנתי בכלל העבירו אותי לחדר לידה ונתנו לי אפידורל עם פתיחה 2 וחצי (שזה ממש מוקדםם- אבל אני לגמרי ממליצה ! למה לסבול ???) אמאלה באותו רגע השתנו לי החיים באמת לא הרגשתי כלום עד שעה 12 נהייתה פתיחה של 4 וחצי ופה הכול נתקע עד השעה 17 בערך הייתי עם אותה פתיחה שום דבר לא התפתח האפידורל עצר הכול ואז נתנו לי פיטוצין בשעה 19 הייתי עם פתיחה מלאה!! טוב, מתחילים לידה- לוחצת לוחצת משנה תנוחות האטה בדופק לוחצת עוצרת לוחצת עוצרת. קוראים לרופא הוא אמר וואקום, טוב כאב לי צעקתי בכיתי נשמתי לחצתי נקרעתי קרע פנימי קטנטן וחתכו אותי חתך אחד בסוף יצא הדובון הקטן במשקל 3.520 עם הערכה של 3.300 תפרו אותי ואני עם קטטר בגלל האפידורל שזה ממש כיף לא לנצטרך ללכת לשירותים חח

חפירה!! פשוט חייבת לפרוק ואין לי לאיפה. אין לי כוח למשפחה של בעלי כל היום פותחים עליי עיניים. לא יודעת אפילו על מה ולמה. גיסתי שאלה אותי מתי אני מתכננת לצאת לחופשת לידה.. אמרתי לה שאראה לפי המצב הפיזי (העבודה שלי היא פיזית) ושאני מתכוונת לנצל ימיי מחלה. והיא עושה לי תנסי למשוך עד הסוף גם ככה משעמם בבית. ( מי קבע?! ואם יש לי מלא סידורים אישיים לקראת הלידה ולא חסרים לי תחביבים.. ) זה משגע אותי שנכנסים לחיים האישיים. ומרגיש לי גם שהיא מחפשת לפתוח עיניים. תמיד ובמיוחד עכשיו. כאילו שאם בשבוע 36 אקח ימי מחלה אז אני צריכה להתנצל על משהו. שתנסה להתמודד עם העבודה שלי גם בלי הריון מתקדם. מגיל ההתבגרות אני עובדת רצוף.. לא מתלוננת בחיים. אבל כל הגוף שלי כבר תפוס וכואב.. המשפחה שלי כבר מדרבנת אותי לצאת ולנוח ורק המשפחה של בעלי עושה פרצופים. וגם בעלי משתף איתם פעולה. זה כל כך מרגיז אותי. אמרתי לו תנסה אתה להיות בנעליים שלי... נראה אם עדיין היית חושב ככה.. גורם לי לכעוס גם עליו כל כך!! בנוסף החלטתי שאני אשב עם התינוק בבית שנה ראשונה כי מאוד חשוב לי לתת לו את כל כולי בשנה הראשונה לחייו וגם ככה אין לי עבודה טובה לחזור אלייה. כך שאתחיל דף חדש בכל מקרה. בעלי מבין את החשיבות לפחות בזה. וכמעט כל החברות האמהות שלי מרצון או מכורח הנסיבות ישבו עם התינוקי שלהם בבית בשנה הראשונה.. אף אחד לא העיר להן על זה. להפך העריכו אותן על זה. אני יודעת שגם פה המשפחה של בעלי תעשה עליי פרצופים. ברור שזה החיים שלי ואני עושה מה שנכון בעיניי והגישות שלנו שונות לחלוטיןןן אבל אין לי כוח לזה. שונאת שונאת את החדירה לפרטיות הזאת והקנאה הזאת. וממש לא אוהבת אץ החינוך של האחיינים שלו. בעלי מאוד קרוב אלייהם וכל שבת שניה אנחנו איתם. בעבר הייתי יותר מרוחקת מהם. מה שגרם להרבה ריבים בזוגיות.. לכן היום אני כבר לא משתפת אותו בייאוש שלי מהמשפחה שלו.. מה שעוד יותר מקשה עליי נפשית אבל שומר על סוג של שלום בית. לא יודעת אם באמת יש מה לעשות.. אבל לפחות קצת פרקתי.