הסיפור שלי בקצרה אני רואה בתגובות שיש בנות מתוקות שעוקבות אחרי הפוסטים והתגובות שלי אז רציתי להבהיר מה עבר ועובר עליי .. התחתנתי בגיל 18 .. ילדתי את הבן הבכור בגיל 19 .. ולאחר שנתיים התגרשתי , חזרתי להורים עם בן שנתיים כשהייתי בת 22 עבדתי ולמדתי ויצאתי עם תואר ראשון בתקופת הגירושין .. עברו כמעט 13 שנה לבד עד שהגיע הזמן שרציתי להתחיל זוגיות מחדש . וכן לפני שנתיים התחתנתי עם גבר חמוד גרוש ללא ילדים .. הבן שלי חיי ומפונק אצל ההורים שלי . והנה אחרי 16 שנה אני בהריון עם עוד נסיך .. חיים חדשים והרגשה שזה הריון ראשון .. הבן הבכור בתיכון והוא מחכה ומתרגש יותר מכולנו .. קונה לאח שלו בגדים ומשחקים ומחכה לכל תזוזה ותנועה .. זה בקיצור הסיפור חיים שלי למי שמעוניינת 😗

עזרה עשיתי בדיקות דם יצא לי סוכר של 102 אמרו לי שזה באמצע אני מאד בלחץ אני בשבוע שמונה יש עוד משהי שהיה לה ככה מה היא עשת? מה מותר לאכול? תודה למי שתוכל לעזור לי בעינין אני נורא חוששת

אני כל כל כועסת 2 הורים התלוננו על הגננת כי הם חושבים שהילדים שלהם נסיכים שאסור להם לבכות ואם חלילה בוכים אז כנראה הגננת אשמה ומסתבר שהגננת עזבה/פוטרה אנחנו עדין לא יודעים כל שאר ההורים כועסים הלכנו היום לברר אחת הגננת המהממות והמדהימות בחודשים האלה היא נכנסה לי ללב ולבן שלי וממש התחלתי לבכות אני לא מבינה למה למה לא לתת סיכוי לגננת חדשה למה חייב להתלונן על כל שטות והבן שלי היה עצוב פשוט מבאס

שאלה הבת שלי אתמול אכלה בשעה 10 בלילה וישנה עד עכשיו להעיר אותה לאכול? מפחדת שתתייבש. בת 3 חודשים

ביוץ הבן שלי שיהיה בריא בן שנה ו7 חודשים .. עכשיו אני רוצה להקלט להריון ואני רוצה לדעת לגבי הביוץ ..הביוץ קורה ביום הטבילה לא? כאילו זה היום הכי חזק להקלט או שאני טועה

רק בהתחלה וכבר מיואשת, אני בשבוע 7 פלוס ומרגישה כאילו 5 שבועות אני נמצאת בשפעת בלתי נגמרת. הייתי כבר כמה פעמים במוקד ובמיון ופשוט נגמרו לי הכוחות... אחיות שלי שכבר חוו 4 הריונות לא מתייחסות לזה, ורק אומרות לי שאין מה לעשות ושאני מגזימה. ואני כל היום בוכה מייאוש ואין לי עוד עם מי לדבר ולפרוק כי החברות שלי טרם יודעות והכי לא כייף לפנות למישהו בזמן כזה ושיגידו לי שאני מגזימה כי אני פשוט באפיסת כוחות ועל סף התמוטטות ממש, ואני לא אומרת את זה בקול אבל לפעמים המחשבות שלי ממש ממש לא טובות כבר