מנשא חדשה 150 שח מראשלצ

תפריט מגוון לבן חצי שנה יש למישהי?? מתבלבלת כבר מה מותר מה אסור

מישהי הזמינה גגון לבוגבו בי 6 מעלי אקספרס ?

למה כל פעם שיש לי ציר זה בסוף נגמר בשירותים???

צריכה שמישהו יעזור לי לעשות סדר בראש. אני בחודש השביעי להריון ראשון. הבן זוג תמיד דואג שיהיה אוכל מוכן בבית - גם קונה וגם מבשל. אם הוא רואה שכמה ימים לא הפעלתי מדיח וכבר הצטברו כלים בכיור אז הוא קצת יקטר שאני לא עושה כלום, אבל יפעיל הכל לבד. פעמיים הוא אפילו שטף והוריד כביסה -שבשגרה זה נטו דברים שרק אני עושה. מאז שנהיה לי מסורבל הוא לקח על עצמו את כל הטיולים עם הכלב. אם אני אומרת לו שיש בדיקה -הוא יבא. אם לא, אז הוא לעולם לא ישאל לבד (האם יש בדיקות ומתי). הוא לעולם לא שאל שום שאלה על ההריון והעובר  - הדברים היחידים שהוא יודע זה מה שסיפרתי לו ביוזמתי והוא לא שכח. לפני שבועיים הוא ראה אותי מתארגנת בשעה מוקדמת והולכת לעשות בדיקות דם, הוא לעולם לא שאל מה היו התוצאות (התברר שאני גבולית לסכרת, ובגלל שזה לא קשור לבן העתידי לא הרגשתי שום סיבה להגיד). הבן אדם לא יודע את התל"מ - הוא אף פעם לא שאל. אין לו מושג איך ההריון עובר או מה התופעות שיש לי - אנחנו בקושי מתראים במהלך היום ובערב הוא בעיקר נמצא מול המחשב, או מספר משהו לא קשור (כתבה מעניינת, משהו בעבודה שעבר עליו, פוליטיקה). אין לו שמץ של מושג מה עבר אליי והוא לא טורח לשאול. הפעם הראשונה שהוא התעניין באיך התנועות בבטן מרגישות היתה אחרי הסקירה השנייה, כי הרופא שאל. בכל הבדיקות העניין היחיד שהוא מראה הוא בפעולת המכשירים (מנהל דיונים עם הרופאים על מה זה הקו הזה, ועל מה מראה הגרף ההוא). גם התמונות אולטרסאונד לא ממש מעניינות אותו (ואני... אני בכל זאת מראה). אני כן מרגישה חובה ליידע אותו בכל מה שקשור לעובר. וגם תאריכים של הסקירות, כי מרגישה שיש לו זכות וחובה לדעת.  אז מייד כשהרופא אמר את המין שלחתי לו בוואטסאפ - והשתי משפטים האלה שהוחלפו בכתב הם ה"שיחה" היחידה שהחלפנו אי פעם בנושא. אני לא בקשר עם המשפחה שלי. כך שלמעשה אין לי אף אחד חוץ ממנו (והוא כמובן יודע את זה). לו יש משפחה מאוד קטנה, אבל מדבר עם אמא שלו כל שלושה ימים. הוא לא סיפר לה  על ההריון (ולא לאף אחד אחר). קורה לי שאני לא מצליחה להתאפק ומספרת לו מידע על ההריון. או מנסה להגיד איך אני רוצה שהלידה תראה. ואז הוא נותן לי להבין שאני מדברת יותר מדי ודי משעממת אותו. הוא גם לא תמיד יזכור בעתיד מה אמרתי.(הוא זכר שהעובר הוא בן, אבל לא התל"מ שאמרתי כמה פעמים בהקשרים שונים, או שבאופן עקבי יש לי תוצאה של קטונים בשתן וזה מדאיג אותי). ניסיתי כמה פעמים ליזום שיחה על שמות עתידיים - והוא פשוט לא זרם.  ההריון הזה מגיע אחרי הפלה בשבוע 9. לעובר פסק הדופק וגיליתי את זה בבדיקה שגרתית. הדבר הראשון שעשיתי כשגיליתי על ההריון הנוכחי זה לחפש בפייסבוק ולהצטרף לקבוצות תומכות בנשים אחרי הפלה. ניסיתי ממש להכין את עצמי שהוא לא יחזיק. וכל בדיקה חדשה שהראתה שהכל תקין הפתיעה אותי מחדש. רק באמצע השליש השני התחלתי קצת להרגע ולהאמין שאולי בכל זאת יהיה לי ילד. אני לגמרי לבד בכל החרדות שלי. הבדיקה שהכי חששתי ממנה היא דיקור מי שפיר, הייתי בלחץ אטומי ממנה. קבעתי תאריך חודש לפני, וכמובן הודעתי לבן זוג. כמובן שמעולם לא ניהלנו שיחה לא על הבדיקה ולא על החשש העצום שלי ממנה. ה"שיחות שלנו מתנהלות בערך כך: אני : "קראתי שאחוז ההפלות אחרי הבדיקה הוא גבוה", הוא "אבל בסטטיסטיקה מתייחסים לכלל הנשים בכל המצבים ואת בריאה". זהו, זה הדיון. או: אני "אולי אני אוותר על הדיקור כי זה מפחיד אותי?" הוא: "לא כדאי". וכך אני לבד לגמרי על קוצים יוםיום עד שהתור מגיע. יום לפני, במקרה היינו בסופר והבנתי ממנו שמבחינתו הוא הולך מחר בבוקר לעבודה. מסתבר שהוא חשב שהבדיקה היא 3 ימים אחרי, אפילו בתאריך הוא התבלבל. אבל יום למחרת הוא הסיע אותי לבדיקה. מילאנו יחד את הטפסים, הוא נכח בחדר כשדקרו, החזיר אותי הביתה. ואפילו שאל כמה פעמים בימים שלאחר מכן אם להביא לי משהו לאכול. אבל זהו. שאר הזמן הייתי שוב לגמרי לבד. עם כל ההתכווצויות הבלתי נגמרות בבטן, החרדות והחשש שהכל שוב יסתיים בהפלה. תכלס מבחינתי כל השלושה ימים של המנוחה הייתי לגמרי לבד. כאילו, הוא היה שם פיזית. הוא נמצא בבית. אבל האינטראקציה בינינו באמת הסתכמה בכמה משפטים.  אחרי 5 ימים הלכתי ביוזמת לרופא לוודא שיש דופק. הבן זוג מעולם לא התעניין האם התינוק שלנו עדיין חי- הוא מעולם לא שאל אותי ולא העלה את הנושא. הוא גם אף פעם לא שאל בשלושת השבועות לאחר מכן האם הגיעו כבר תוצאות. אני בדקתי כל יום. וכמובן שאחרי שהן הגיעו (תקין!) שלחתי לו אותן. הוא לא שואל - אבל אני מספרת. הסקס האחרון שעשינו היה כשעשינו את הילד. המגע שלו לא נעים לי וכבד לי. יותר גרוע מאדם זר. כי אדם זר לפחות לא חי איתך באותו בית. את ההפלה עצמה עברתי בבית עם ציטוטק. הוא עשה את כל עבודת ההכנה הטלפונית. התקשר לבתי חולים לברר איך התהליך נעשה, קבע תור. לקח אותי לשם, חיכה, החזיר. בבית הוא הלך למחשב ויצא מדי פעם למטבח ולשירותים. אז הוא היה שם בזמן ההפלה, אבל אני היתי לגמרי לבד. כששכבתי במיטה עם הצירים הנוראים הוא פשוט נרדם שם לידי.  אני לא יכולה לדמיין אותו לידי בחדר לידה.כל המדריכים שאני קוראת בנושא מייעצים לבא עם אדם תומך, מרגיע ומכיל. והוא משרה עליי בעיקר לחץ. אני לא ארגיש בנוח כשהוא שם.הוא גורם לי להרגיש נורא לגבי עצמי ולגבי המראה שלי. שמעתי ממנו כבר כמה פעמים שאני הולכת להיות אמא גרועה (יש סיכוי טוב שהוא צודק), אני לא חושבת שלשמוע אותו בלידה יעשה לי טוב. הוא נעלב נורא כשאמרתי לו שאני מעדיפה שלא יהיה שם. טען שאני נרקיסיסטית ומנסה להדיר אותו. הוא מעולם לא שאל "למה". בתחילת השליש הראשון רבנו, האמת שאני כבר לא ממש זוכרת על מה. וכל התקשורת ביננו במשך 3 חודשים התחילה ונגמרה ב"בוקר טוב" , "לילה טוב" ו"היי" כשהוא נכנס הביתה. בשלב מסויים לא יכולתי לסבול יותר להימצא באותה מיטה עם אדם זר שלא מחליף איתי מילה, אז פרסתי מזרון ישן על הרצפה בחדר פנוי. מאז ועד היום אני ישנה שם,  הוא נשאר בחדר שינה.

היי בננות, מישהי לקחה בונג׳סטה? ידוע כמה זמן אחרי נטילת הכדור מותר לאכול?