סתם בא לי לפרוק את הסיפור שלי, בגיל שנה ושמונה הבן שלי טרם התחיל ללכת מכיוון שיש לו גמישות ייתר. לקחתי אותו לרופאה התפתחותית בגיל שנה ושמונה ושם הרופאה לאחר שעה של מפגש קבעה שיש לבן שלי הקטן אוטיזם. יש לציין שהייתי בהריון והיא הלחיצה אותי לעשות בדיקות מסויימות כדי שאספיק לעשות הפלה. הייתי לבד בבדיקה בלי בעלי כי לא חשבתי שזה יגיע לממדים כאלה. בנימה זאת אציין שאוהבת את כל הילדים באשר הם עם אוטיזם או בלי באותו רגע שיצאתי משם חרב עלי עולמי.... כל החגים נהרסו לי. כל דקה עברה עלי כמו שנה שלמה דיכאון בכי אבל משהו בי ביעבע ואמר לי שהבדיקה נעשתה מרוע ולא ממקום של לרצות לעזור הרגשתי לאותה רופאה רוע בעיניים היא עדתה זאת בצורה מחרידה בלשון המעטה. מפה לשם אני מקבלת את הדוח שלה בדואר כעבור שבועיים בידיים רועדות ובכי הסטרי פותחת אותו ולמרבה הפתעתי גילתי שם הרבה נקודות שרשמה על הילד שלא נבדקו ולא היו ולא יהיו! שיש לילד שלי רגישות בשמיעה רגישות למאכלים ועוד ועוד יש לציין שבמהלך הבדיקה נשאלתי אם הילד ישן לילה מלא כשאמרתי שכן היא ענתה לי כי הוא לא קשור אלייך ולא מרגיש צורך בך! כל מה שעניתי קישרה לאוטיזם. אתן לא מבינות על איזה ילד יפה תואר מתוק ונסיך שאוהב חברה אני מדברת איתכם! כל רגע שאני כותבת נזכרת בעוד רוע ועוד רוע שהיה בבדיקה אם אספר את הכל לא אסיים את הסיפור ולא תצליחו להבין את הכאב עד הסוף מפה לשם עברתי למכון אחר 45 דק נסיעה התחלנו ריפוי בעיסוק והמטפלת התחילה להתערער אם יש לו או אין לו התחלתי לפרט לה על הבדיקה והיא הזדעזע ושכנעה אותי לעשות לו אבחון חדש בגיל שנתיים ושלושה חודשים עשיתי לו מסקנת האבחון עכוב התפתחותי של שמונה חודשים ולא יכולים להגיד לי שזה לא אוטיזם חד משמעית! בדיעבד הבנתי שהתשובה היא כזאת מכיוון שפעם אבחונו ילדה ופספסו אותו ורק בגיל שבע הם חזרו בהם וגילו שיש לה ולא רצו לקחת אחריות כזאת שוב. הילד היום בן 3 וחודשיים עלה לגן עיריה רגיל בניגוד לכל ההמלצות הפסיכולוג שאבחן את בני בפעם השניה המום מתפקוד בגן ועל והשתלבותו המעולה בגן היום הגעתי לריפוי בעיסוק ובכיתי לה שזה כבר לא פייר מה שנעשה איתי עייפתי מכל הטיפולים שהילד מקבל ובעיני הם היום ללא שום צורך היא אמרה לי שבעיניה הילד צמצם את הפעם משמעותית ועוצד על ארבעה חודשים וממש הבינה אותי כי הייתה איתי בכל התהליך שעברתי בנוסף אמרה לי היום מפורשות שהם עומדים על זה שלא מדובר בבעית תקשורת זה עיניין דל עכוב שבני מוכיח שהוא מסוגל להדביק את הפער. ואני שואלת את עצמי מי יחזיר לי את הכיף ואת הרוגע והשלווה בגידול בני הבכור בשנים שחלפו? מי יחזיר לי את החוויה הכיפית מההריון השני שהומלצתי להפילו? ממש יש לי שמחה מעולה בעצב. אפילו לא יודעת אם לתבוע או לא. כבר בלי כוחות