מבאס ממש, מבינה אותך לגמרי בלידה הראשונה הייתי באותו מצב כמוך.. ההורים שלי לא שאלו לא התעניינו כלום.. לא ביקרו.. וחמי וחמותי לא עזבו אותנו.. בסוף אלוהים עזר וילדתי בשבת אז ההורים שלי לא יכלו לבוא... והאמת שגם לא התקשרתי מיד להגיד להם שאני בחדר לידה.. שגם אם היו רוצים לבוא כבר לא היו מספיקים.. אחר כך באישפוז אמא שלי רצתה לישון איתי ואמרתי לה פשוט שאני לא רוצה ואני מסתדרת.. ואני מעדיפה שבעלי ישאר..

וואו זה ממש מצב לא נעים אני לא יודעת מה לעשות, מצד אחד נורא פגועה הם לא מתעניינים לא שום דבר שום יחס שום כלום בזמן שחמי וחמותי לא זזים מאיתנו וחמי חיכה מחוץ למיון שעות עד שהכניסו אותי למחלקה.. כלכך נפגעתי והיא כלכך מצפה להיות בלידה ואני אומרת לעצמי איך בלידה כלכך רוצה להיות וברגעים שהכי הייתי צריכה היא לא הייתה לצידי?איך אני יכולה להגיד לה שאני לא רוצה שהיא תהיה איתי? אני לא מסוגלת לפגוע בה למרות שאני פגועה..

אין יפה כמו האמת

דברי איתה זאת אמא שלך תגידי לה את מה שאת מרגישה