היי בנות, רוצה קצת לפרוק :( אני נשואה 8 חודשים ובהריון שבוע 24, בעלי חוזר בתשובה ואני חילונית, הוא הולך לשיעורים ואנחנו מקפידים על אורח חיים דתי- שמירת שבת וטהרת המשפחה. התארסנו אחרי חודשיים, סה"כ מכירים קצת יותר משנה חחחח סיפור אהבה שלא חלמתי עליו❤ זכיתי בגבר מכבד, מפרגן, מחמיא, מפנק ובאמת מושלם מכל הבחינות לדעתי. אני מהמרכז ועברתי לאשקלון כי זה היה חשוב לו, יש לו עסק שמצריך ממנו לעבוד כאן וההורים שלו מידי פעם צריכים את העזרה שלו והם די מבוגרים למרות שיש לו עוד שלושה אחים כפויי טובה ועצלנים שגרים באיזור. עזבתי את כל מה שאני מכירה, את הסביבה והמשפחה, אפילו מהעבודה ביקשתי לעבוד רק מהבית כי הנסיעות קשות ומזל שזה אושר לי. בכל מקרה, אני מכבדת את חמותי מאוד אבל אם לומר את האמת המשפחה שלו היא לא הסגנון שלי, הם יותר עממיים, קולניים, אין כבוד במשפחה שלהם אחד כלפי השני, הם כפויי טובה, רבים וצועקים כל הזמן ואני בחורה יותר מופנמת שאוהבת את הפרטיות שלה.אוהבים אותי מאוד אבל בהתחלה הסתכלו עליי בעין עקומה כי אני לא כמותם, אני לא מהכלות שיקפצו אל חמותן לכוס קפה סתם ככה או ארים טלפון וכו' הייתה איזשהי ציפייה כזאת אבל הם פשוט הבינו שלא, אני מגיעה לשם רק עם בעלי וגם זה פעם בשבועיים בערך. עכשיו כשאני בהריון אני תוהה לעצמי איך אוכל להגדיר גבולות- הם גרים מרחק הליכה ממני, בעלי לוקח את אמא שלו לעבודה בכל בוקר ומחזיר אותה מידי פעם גם באמצע שבוע, שמתי לב שכל פעם שהם מתקשרים אליו הם צריכים משהו, פתאום היא צריכה שיקפיץ אותה לסופר, שירים לה איזה רהיט לבית וכל מיני תיקים כאלו שגוזלים ממנו זמן איתי. בנוסף, זה הגיוני שמידי פעם הם באים אליי בלי התראה מוקדמת? בעלי אומר שככה זה בעיר שלהם ובתרבות שלהם ושזה מוזר שאני לא אוהבת את זה, אני באה מהמרכז ושם זו תרבות קצת אחרת, מעבר לזה שהמשפחה שלי הם אנשים מאוד פרטיים ושקטים ומנומסים, אני מרגישה שהבית שלי זה המקדש שלי ושאני לא צריכה לחשוש שבכל רגע נתון מישהו יחליט להגיע. בשבתות אני עם בעלי, מתפנקים במיטה וישנים וגם שוכבים ולא פעם קרה שפתאום היו דפיקות בדלת. חשוב לציין שאני מארחת ממש טובה, תמיד יש שפע בבית, תמיד מכינה מטעמים,הבית תמיד מתוקתק ומזמין ואני תמיד חייכנית וחברותית אבל אני רוצה להתחיל לשים גבולות מעכשיו כדי למנוע ביקורים לא צפויים וכל מיני בקשות מבעלי להסיע וכו' על חשבון הזמן שלו עם המשפחה המתרחבת- הוא אוהב לעזור להורים שלו ועם זאת תמיד שם אותי מקום ראשון. אני לא רוצה שיתחילו לחשושים עליי כי הקשקשת והרכלת נהוגה אצלם. מה אתן מציעות לעשות?