לקחת הכל בפרופורציות בנות יקרות, אני יודעת מה אתן עוברות אבל אני רוצה לספר לכן את הסיפור שלי בשביל שתקבלו קצת פרופורציה לחיים. לפני שנתיים וחצי התחלתי לטפל פוריות עם הפסקות באמצע פה ושם כדי לתת לגוף לנוח ומסיבות כאלה ואחרות. במשך שנתיים טיפלתי והגעתי לשלב שלפני IVF, כמובן עם הורמונים בלי סוף, בסבב השני נקלטתי. שמחתי שמחה גדולה שאין כמותה.. חלום חיי יש לי בן בבטן. מיד התחלתי אינסולין עם היוודע הריון בעקבות סכרת וכך במשך 5 חודשים רצה לבדיקות כל שבוע עושה כל בדיקה אפשרית בעקבות סכרת לא מאוזנת ותודה לאל הכל בסדר. הגיע הזמן לבדיקת מי שפיר ולמרות כל החששות החלטתי שזהו אני עושה כדי להיות רגועה. שבוע 17 + הולכת לבדיקה בלב שלם ובטוחה שהכל בסדר ויעבור בשלום, שבוע עבר ופתאות אני מקבלת טלפון מהיועצת הגנטית של הדסה, תגיעי לייעוץ, נמצא שינוי גנטי. שעתיים וחצי אחרי הטלפון אני יושבת אצלה ומבינה שיש בעיה לא פשוטה, תסמונת שאם תקרה הילד עלול לצאת פגום ולסבול כל חייו כמו כן כל מי שסובב אותו יסבול. מחקרים אומרים 30-35% מנשאי הגן יפתחו סימנים מגיל ילדות עד גיל בגרות. לא עלינו, בגדול מדובר על איחור התפתחותי, אוטיזם ופן פסיכוטי. כלומר בלידה מקבלים ילד בריא ועם השנים עלולים להתפתח סימני מחלה קשים. לאחר ימים מלאי בכיות, צער וכאב ולאחר התייעצות עם מס' רופאים (עקב סיפור משפחתי במשפחה של בעלי בדיוק בדברים האלה) החלטתי שאני לא משאירה את ההריון הזה ואני בחודש חמישי. מחכה כבר שבוע לוועדה להפסקת הריון ולאחר מכן להפלה יזומה בשבוע 20 אולי 21 מי יודע מתי יהיה תור. אז יקרות קחו את הכל בפרופורציה, תתחזקו, תתפללו שכשיבוא שיבוא בריא ושלם ואל תתייאשו.