מיואשת מבעלי כבר ! נמאס לי שיש לי תינוק במקום שותף לחיים. הוא פשוט עצלןן ! כל דבר צריך לבקש ממנו לעשות , שום דבר הוא לא עושה על דעת עצמו , וגם שאני מבקשת תמיד זה ״עוד מעט״ וחלק מהפעמים שוכח בכלל שביקשתי ובסוף לא עושה. אין יום שאני חוזרת מהעבודה ואני לא מוצאת מליון דברים שהוא ליכלך / זרק / התעלם מהם. באמת שבחיים לא חשבתי שאצא עם גבר כזה , אני הכי מסודרת ונקייה והוא פשוט ההפך , הכל בלאגן ואין לו בעיה לחיות בסירחון . האהבה שלי אליו גרמה לי לחשוב שהוא ישתנה עם הזמן , אבל כבר עברו 4 שנים וזה לא קורה!! לפעמים יש בי תחושה שהאהבה לא תמשיך לכפר על זה לעוד הרבה זמן , שאני קרובה להתייאש , שמגיע לי יותר טוב , מישהי שיהיה שותף שלי ולא עוד ילד לדאוג לו. מישהו יראה אותי ויעזור לי , יעשה למעני , זה פשוט מובן מאליו מבחינתו שאני זו שמפרפרת אחרי הבית תמיד. אני בהריון ראשון , שבוע הבא בחודש שביעי , עם כאבי גב מטורפים בקושי הולכת לעבודה וזה לא מעניין אותו , זה פוגע בי שהוא לא רואה אותי , לא מתחשב בי ולא מנסה לעזור לי , לא מציע את עצמו בכלל וגם שאני מתחרפנת כבר מעצבים שיעשה משהו הוא מתחמק ומתבכיין . כל הזמן חושבת מה יהיה אחרי שהילד יוולד , גם אז אני אעשה הכל לבד? יטפל בו ובבית לבד?? מישהי שבעלה היה ככה ואחרי הלידה התאפס על החיים שלו? תנו לי קצת תקווה 😩