חייבת לפרוק, ואם תצא מזה עיצה טובה מה טוב :) בתור ילדה ונערה גדלתי בבית די קשה עם אמא לא פשוטה אחרי צבא החלטתי שאני לא יכולה יותר לחיות שם וחייתי בדירות שכורות העדפתי עצמאות על פני לימודים כי לא יכולתי לממן את שניהם, עשיתי כמה קורסים בפתוחה אבל אני רחוקה מאוד מתואר התקבלתי לעבודות טובות בזכות המוטיבציה שלי והניסיון שלי תמיד כלכלתי את עצמי ודאגתי לעצמי ואז הכרתי את בעלי ומהרגע שהכרנו הוא הרעיף עלי כל מה שרק יכל הרגשתי שאני לא צריכה להילחם יותר ואפשרתי לעצמי להישען עליו וסוף סוף להרפות נולד הבן הראשון והתפטרתי מהעבודה היום אני כבר עם שלושה ילדים ומנסה לבנות עסק עצמאי , לא ככ בהצלחה בעלי לא מכיר את הצד האמביציוזי שלי, את הצד הלוחם הוא מכיר אותי כאחת שלא עובדת ולא עושה יותר מדי גם כשאני מספרת לו על מי הייתי ומה עשיתי הוא לא ממש מקשיב בהנאה, מבחינתו אני מקשקשת שטויות ולפעמים אפילו מעקם את הפרצוף כי הוא לא יכול לקשר אלי שום דבר שהיה חלק ממני בעבר הוא מכיר אותי כנשענת ולא כלוחמת זה מפריע לי מאוד כי אני יודעת מי אני ובעיניו אני מרגישה שאין לי הרבה ערך אני לא יודעת מה לעשות ואיך לשנות את זה אני נשענת עליו כי הוא המפרנס אני עם 3 ילדים קטנים בבית ביניהם אחת תינוקת קטנה אני מרגישה שאני לא מביאה איתי שום ערך מוסף ושזה מה שהוא רואה בעיניים שלו מבפנים אני משהו אחד מבחוץ אני משהו אחר אין לי מושג איך אני משנה את זה ואני מאוד רוצה לשנות את זה גם כדי שהילדים יראו וגם כדי שמאזן הכוחות בבית ישתנה איך עושים את זה??