וואו זה ממש כאילו אני כתבתי את זה!!! אני חודש וחצי אחרי לידה וגם שומרים נידה, בעלי כל כך מרוחק ממני בזמן האחרון ולא עוזר בכלום! אפילו משהו קטן לדוגמה כל הבית היה הפוך אתמול והוא חזר לבית מצוחצח!!!!! ממש קרעתי את עצמי הוא חזר מהעבודה וכלום, אפילו לא מילה טובה קטנה לא עוזר עם הילד גם, בלילה עלינו למיטה והילד התחיל לבכות הרגשתי שאני כבר מתמוטטת וביקשתי ממנו שיקום ומה הוא אמר לי? אין לי כוח אמרתי לו שאני גמורה ממש אמר לי אז תשאירי אותו במיטה הוא ירדם לבד כאילו נראה ללללךךךךך שאני אתן לילד שלי להירדם מבכי???? עכשיו בכלל אני גם כבר לא סומכת עליו שישאר עם התינוק לבד. לקחתי את הילד ופשוט התפרצתי בבכי והוא אפילו לא הגיב, עצם עיניים והלך לישון לא יןדעת מאיפה הקרירות הזאת באה לו בקיצור סליחה שהתפרקתי לך בפוסט שלך חח פשוט כל כך הזכרת לי את המצב שלי שבלי לשים לב פרקתי .. אני הכי מבינה אותך בעולם ומקווה בשביל שתינו שהמצב לא ישאר ככה אני בטוחה גם שזה יעבור אחרי הטבילה וגם להם קשה הריחוק הזה ובלי קשר לזה צריך לדבר על זה! אני מחכה שיחזור מהעבודה כדי לדבר איתו, מקווה שיבוא במצב רוח טוב עם רצון להקשיב ולא חסר סבלנות

אני באמת מאמינה תמיד ומעודדת גם את כל החברות שסביבי שתמיד כאילו לעשות טוב וזה יחזור אליך, ואין פה מקום של מי עשה יותר אבל גם אתה אבא שלו כמו שאני אמא שלו וגם אתה מסוגל להרגיע אותו..וכמו שכתבת תמיד יש אוכל מבושל משתדלת לנקות ולסדר את הבית בכוחות שלי גם אבל מרגיש לא רגיש

אני כל כך מבינה אותך באמת אני מרגישה שכל הנטל עליי

מרגיש ראש קטן שהוא עושה לפעמים הוא יכול לראות אותו בוכה ולא לגשת