אוף בנות חייבת קצת לפרוק אני בשבוע 34 ואני מרגישה שאני נהיית פשוט עצבנית וממורמרת יותר מיום ליום כולם מעצבנים אותי אין לי כוח לאפחד בעלי כל היום בעבודה קם ממש מוקדם בבוקר אז אנחנו לא מתראים וחוזר ממש מאוחר אז בקושי יש זמן ותמיד הכל בלחץ כשהו חוזר כי חייב למהר לישון. חברות יש לי אבל לא נפגשת איתם ממש כל אחת בשלה כזה ואני צעירה רק בת 19 (וגם לא כולן יודעות על ההיריון) אז כל אחת בתעסוקות שלה . ואפחת לא באמת מבינה מה אני עוברת אמא שלי קצת בטראומה ממה שקרה לי ( ניכנסתי להיריון לפני החתונה ) וכאילו מרגישה לבד! מצד אחד אני הכי צריכה להגיד תודה על כל מה שיש לי שהתחתנתי שיש לי בעל שעובד שאנחנו גרים אצל ההורים של בעלי ככה שאין כל כך הוצאות אבל לפעמים כאילו מרגישה שהחיים שלי השתנו לגמרי ולפעמים קשה לי ואני מרגישה לבד !! אמא שלי קצת בטראומה ממה שקרה היא דתיה וזה לא מקובל בכלל ואני תמיד זאת שצריכה להיות חזקה מחכיית אבל בזמן האחרון נמאס לי ואני מרגישה שזה מתחיל לבוא בבום אין לי אנרגיות מרגישה קצת דכאונית וכרגע אין לי עבודה ובעלי כל הזמן אומר לי את לא עושה כלום וזה מרתיח אותי מעצבים אני מנסה לעשות כמה שאני יכולה אבל מה אני יעשה נתקלתי לתוך סיטואציה שלא דימיינתי הייתי בכלל בצבא וכל החיים הקודמים שלי עצרו אז ברור שלא יהיה לי עבודה בשמיים ולימודים אני רק בהתחלה הרבה מחשובות וזהו קצת צריכה לפרוק הייתי רוצה שיותר יחזור לי השמחת חיים זה ממש הורס לי ולבעלי שאני ככה כי גם ככה אנחנו לא מתראים ועוד אני ככה? אשמח לשמוע ממכם מה אתן חושבות איך אני יכולה לשפר איך ההרגשות שלי