סביר להניח שרק פה יבינו..... חג שבועות הגיע...חג עם שמחה באויר ואווירה טובה אבל אני בלחץ..... לפני שנה וחודשיים בערך התבשרתי שאני בהריון....נקלטתי חודש אחרי החתונה שהייתה כל כולה נס גלוי. מתחילת ההריון סבלתי מהפרשות חומות והמוח שלי לא נח לרגע ומפלס על החרדה היה תמיד על 100 ויותר...ממש קיננה בי הרגשה לא טובה ולא משנה כמע ניסיתי לחשוב חיובי זה פשוט לא הלך.... קימדומני זה היה יום ראשון בשבוע....שבוע 8+3 להריון כמה ימים לפני החג.... אני מרגישה לא טוב נפשית ומחליטה לגשת לבדוק את עניין ההפרשות.... כל הדרך אני בחרדה ממש יודעת שאני לא הולכת לצאת שמחה ומדברת עם אלוהים שיסייע ושאם יהיה טוב אקבל על עצמי דבר מה אבל מרגישה ויודעת שזה לא הולך לעבוד.... ובבדיקה של הרופאה אחרי מספר דק "אני לא רואה דופק...." נחרדת אבל לא הופתעתי וככה העברתי את החג בידיעה שאני נשואת עובר ללא רוח חיים. השנה בזכותו יתברך ובאורח נס גלוי של ממש שניה לפני החג ואני שןב בהריון שבוע 9+ הריון שבאורח ניסי רגוע יותר בפן הנפשי אך עדיין הנפש ךא רגועה ב100% ומלבד האולטראסאונד השגרתי לדופק כבר ביקרתי במיון הנשים של הקופה פעמיים רק לוודא שהכל תקין וברוך ה׳ הכל בסדר....יחד עם זאת מאוד רציתי לזכות לראות אותו שוב לפני החג וזה לא יכול להסתדר כי אני בעבודה וזה קצת מעלה את מפלס החרדה. בגדול הכל בסדר אבל מעצבן שסימני ההריון באים והולכים....וכשהם הולכים החרדה באה.... מקווה שהם יחזרו בקרוב בביג טיים ואזכה לשקט נפשי עד הלידה בעיתה ובזמנה. :-) ומאחלת לעצמי שאזכה בעז"ה לספר את נס ההריון והלידה בשנה הבאה ולחזק עוד נשים בדרך.... זהו ....תודה למי שקראה. מאחלת לכולנו ולכל בנות ישראל הריונות תקינים בריאים ושלמים ולידות תקינות בעיתן ובזמנן בידיים מלאות תינוקות בריאים ושלמים לאמהות בריאות ושלמות אמן וכמובן חג שמח

שבוע 32+2 קמתי בבוקר עם כאבי גב למיטה !! משי ככה

הילד שלי לא מסתגל במשפחתון :(( עצוב לי כל כך אוף.. הבן שלי בן שנה ו3 חודשים התחיל משפחתון. לא כל יום אלא מדי פעם כזה פעמיים בשבוע (כשיש לי עבודות מזדמנות). כבר פעם שלישית שמתי אותו אצל המטפלת והוא פשוט נראה לי עצוב! היא אומרת שהוא לא אוכל, הוא לא ישן!!!! הוא לא ישן מ8 בבוקר רק כשהגיע הביתה עכשיו התרסק שזה הזוי בכל קנה מידה הוא ישן הרבה באמצע היום. היא שולחת לי תמונות במהלך היום והוא פשוט נראה מדןכא. ובבוקר כשאני מביאה אותו הוא לא מוכן לעזוב אותי.. אני מן הסתם יושבצ איתו איזה עשרים דקות לפני שהולכת אבל עדיין עצוב לו ממש. כואב לי ברמותתת זה ילד הכי נוח בעולם!! הכי שמח הכי היפראקטיבי הכי חברותי וגם תמיד הולך לזרים בקלות.. עכשיו הוא נרדם ליטפתי אותו במיטה כשהגעתי והוא פשוט ילל בבכי במיטה מתוך חלום! אני שבורה מרגישה שאני מתעללת בילד שלי שמוצא את עצמו פתאום במקום זר עם אנשים שלא מכיר. ואגב אני ממש לא חוששת מהמטפלת היא מדהימה ברמות ואני סומכת עליה בעיניים עצומות! זה פשוט עצוב לו שהוא במקום חדש.. זה נורמלי ההתנהגות שלו?? או שהמקום לא מתאים לו? מחכה לרגע שיתרגל...

סקירה מאוחרת בשבוע 24+1 לא מאוחר מדי נכון?

מה אפשר לעשות עם המון רויון פוחדת שלא התקלקל

מניקות מה אתן עושות עם הכאבים בפיטמה?