ההן שלי עוד קטן, אבל יכולה להגיד לך שאני רואה את זה בהרבה מקומות וזה ממש לא רק הילד שלך, אז קודם כל תרגיעי לחץ, הבן שלך נורמלי ואוהב אותך מאוד! שזה הכי חשוב! לגבי עצות, אתן לאימהות המנוסות כאן לענות :))

הבן*

תנסו לקום מוקדם יותר, ולהגיע לגן 10-20 דקות לפני תעשי איתו סיבוב שיראה לך משחקים וכו. . . תתני לו תחושת ביטחון שאת לא משאירה אותו שם "ובורחת לו" (זה נשמע לי קצת כמו ריגרסיה רגשית שהוא צריך שוב את אמא) ואולי יש משהו/מישהו בגן שמפריע/מציק לו והוא מאותת לך על כך שהוא לא רוצה להיות שם.

טוב, אז כמו שלולי אמרה, את ממש לא היחידה. לא חסר ילדים שבוכים כשמגיעים לגן. זה ממש סביר בגיל הזה. כמה דברים שיכולים לעזור. 1. לדבר איתו מראש, להכין אותו שהולכים לגן, במה הוא ירצה לשחק כשהוא מגיע? אם הגננת מרשה אז מומלץ להביא משהו איתו מהבית. הכי טוב, איזה שהוא משחק קטן שהוא בוחר. (זה מאוד מקל על המעברים) אופציה נוספת, אם הגננת לא מסכימה להביא משחק מהבית, אם יש לו קופסת אוכל אז שיחזיק אותה ביד בדרך ויקח אותה איתו ויניח איפשהו בתוך הגן. פחות טוב אבל גם יכול לעזור. 2. כשהולכים בדרך לא להרים על הידיים ולא בעגלה, לתת לו יד ושילך לבד. (נותן לו ביטחון בעצמו) אם זה דרך ארוכה ואי אפשר אז קצת לפני הגן שילך קצת לבד. או להוריד אותו בשביל עד הדלת נגיד ושילך לבד ויפתח לבד את הדלת. לתת לו שליטה. 3. כשמגיעים לא משאירים והולכים, אפשר לעמוד איתו כמה דקות להסתכל, לא להיכנס איתו לגן, לעמוד בפתח ולדבר על הדברים שיש בגן, ואיזה משחק מגניב זה.. וכאלה. לתת לו הזדמנות לעזוב לך את היד בעצמו. אם עוזב לא ישר ללכת. 4. אחרי כ5 דקות בכל מקרה הולכים. להגיד לו יפה להתראות, אני אחזור לקחת אותך ב2/4 תהנה בגן. אפשר גם לתת נשיקה וללכת. לא להיתקע גם אם הוא בוכה.. בהתחלה זה קשה, אבל יש ילדים שחייבים לעצור את ההיפרדות בבוקר, כי זה רק נהיה להם יותר קשה אם זה לוקח זמן.