כל כך רציתי להיות אמא ועכשיו אני עצובה ובוכה ואין לי סבלנות לתינוקת אם היא לא מפסיקה לבכות ואני לא מצליחה להרגיע אוצה אני מרגישה שאני משתגעת, אומרת לעצמי מה הייתי צריכה את כל זה ואולי זה לא מתאים לי ואיך בעלי לא עוזר ועובד והולך לשיערי תורה ואני איתה כמעט כל הזמן ואנחנו רק רבים ואין לנו דירה גם כי הלכנו לאמא שלי ועזבנו את היחידת דיור ועכשיו צריכים לצאת מאמא שלי ואין לנו לאן, צריכים למצוא משהו . בחרדה מהרגע שאהיה איתה לבד לגמרי בלי אמא שלי גם, ממש קשה לי לא יודעת איך יש לכולן סבלנות, אני בקושי אוכלת שותה, רק בשעה 13 בצהריים מכניסה משהו לפה אחרי האכלות החלפות טיטול הרדמה והכל, היא לא נרדמת בקלות בכלל והיא כולה בת חודש. בקיצור מתי זה נהיה יותר קל, אני רק מחכה שהיא תגדל קצת, מפחדת גם לאבד את עצמי, רוצה לעבוד בהייטק במשרה שאני אוהבת.. מנסה להפנים שזה המצב שלי כרגע, להיות בבית כמה חודשים טובים עכשיו