אני מרגישה שהכל קורס עליי. המצב עם בעלי גרוע, לא מתקשרים לא מדברים. ואם כן מדברים אז מיד רבים. אין לי סבלנות לאף אחד, רע לי. צרחתי הבוקר ליד הילדים שלי, ממש איבדתי את עצמי לדעת. טרקתי דלתות. מר לי בנשמה. אני בהריון ולא מוצאת את הכוחות להתחזק ולקום. שוכבת במיטה בוכה וממש חושבת לשים קץ לחיים האלה של הסבל הזה. כולם מסביבי סובלים ממני. אני דיכאונית, עצובה, מרירה ועצבנית. בלילות יש לי סיוטים של מוות, בקושי ישנה מתעוררת בבהלה. אף אחד מסביבי לא יודע מה שעובר עליי. כאילו מחייכת לכולם ומבפנים כמו מתה. שום דבר לא עושה לי טוב.