מרגישה שאני חייבת לפרוק את כל הכאב שיש לי בלב כרגע.. כל ההריון עבר לי בקלות, הגיע חודש תשיעי ואיתו החששות, התפילות ,הדאגות. במקום להשליך על ה' שהכל יהיה טוב... דאגתי כל הזמן מה יהיה... הלידה הראשונה שלי הייתה מאד טראומתית וקשה. והינה הגיע רגע הלידה ,נכנסתי ללידה ,ושוב אותו כאב ששיתק אותי אז , שלא נתן לי לנשום ולדבר. ופשוט ביקשתי והתכננתי תכניסו אותי לקיסרי , פעמיים אפידורל שלא השפיעו על הגוף שלי כלל.. עד שבסוף כך היה . התינוק יצא בריא ושלם ,אך אצלי הנפש נפצעה ואפילו אפשר לומר נפצעה קשות.... לא הייתי ככ עם הילד, הייתי עסוקה בכאב. השתחררתי ושוב פעם חזרתי לכאן יומיים למחרת עם כאבים מטורפים וחום... בום מגלים לי זיהום מטורף עם חיידק בפצע ניתוחי... לא ראיתי את הילדים שלי במשך שבועיים , ולכו תדעו עד מתי הסבל יימשך.. אני מרגישה שחרב עליי עולמי . מרגישה הבן אדם עם הרגשות אדם הכי גדולות של איך עשיתי את זה לעצמי. התינוק שלי אצל חברה , הגדול (שנה ושלוש ) נודד כרגע והלב שלי נקרע לשניים . כולם מנסים לחזק אותי מהצד שהכל זמני ,שתכף נראה אור בקצה המנהרה , שעוד קצת ותאספו את ובעלך את הילדים ותחזרו להיות כאחד.. ולך? לך קשה להאמין במשפט הזה ש''יום יבוא ותצחקי על זה '' ...... פרקתי.