פשוט מתוסכלת. קורונה.. היום גיליתי שהגן של הבת שלי ייסגר למשך כל השבוע הקרוב כי כל הצוות חולות קורונה. וזה אחרי שבוע בלבד שהייתה בגן (לפני כן אנחנו כל המשפחה היינו בבידוד מאותה סיבה). זה אומר שהמנהלת שלי שוב תעשה לי פרצופים ותנזוף בי על כך שאני לא מגיעה כל השבוע לעבודה וגם כשעובדת מהבית- לא עובדת ברצף את כל 8 השעות. זה אומר שהילדה תהיה שוב תקועה כל היום במסכים כי כשבעלי עובד מהבית חשוב לו שלא תפריע לו להתרכז בעבודה. זה אומר שאי אפשר לתכנן שום דבר כבר שנתיים ואני הכי גרועה בלהיות ספונטנית. יודעות מה? אני לא יודעת מה זה להיות אמא בשגרת חיים הרגילה. כשמחסירים בעבודה רק כשהילד חולה (ומי כמוכן יודעות שהילדים גם ככה חולים מלא גם בלי קשר לקורונה). חודש אחרי שילדתי את הנסיכה שלנו, קורונה נכנסה לחיינו. מאז עברנו כבר מלא סגרים ואפילו פוטרתי ממקום עבודה הקודם כי לא היו מוכנים לקבל שאני שוב לא אגיע לעבודה כל יום כשהיה סגר מלא ולא היו גנים. כולם רק לכאורה "מבינים", אבל כשזה מגיע לרגע האמת- כועסים ולא מוכנים לקבל את החיסורים. באמת שמבינה את המעסיקים. אבל מי יבין אותנו האמהות??? איך במצב כזה אני יכולה לחשוב בכלל על עוד ילדים כשעם אחת אנחנו בקושי מסתדרים בסיטואציות האלה?? אני כבר שנתיים מרגישה שאני כל הזמן ברדיפה אינסופית של לנסות להספיק את הכל וזה לא מצליח לי. חזרו לי התקפי חרדה שלא חוויתי מהם כבר איזה 5 שנים, אני ובעלי כל הזמן רבים בבית כי כולם טעונים כל הזמן ואני מרגישה בעיקר ששום דבר לא בשליטתי. כותבת לכן ובוכה מתסכול.