אמא לבת שנתיים וכרגע בהריון שני מתקדם. אני אוהבת ילדים מאוד ! גם ההריון הראשון וגם השני קרה בגלל הלחץ שלי על בעלי- אני כל כך רוצה את זה . אבל בת השנתיים מוציאה לי את המיץ. אני פשוט מאבדת את זה ומדברת אליה בצורה מגעילה כשהיא בסך הכל מתנהגת רגיל לגילה ובודקת גבולות. אני מותשת עובדת ומנסה ללמוד אבל לא מוצאת את הכוחות. ההורים שלי רחוקים וההורים של בעלי לא עוזרים. מנסה להספיק הכל אבל מרגישה שקורסת מהלחץ מהקורונה ומהחיים עצמם. יש לי בעל מדהים, עוזר ומכיל, הוא עובד מאוד קשה ובכל זאת עוזר בהכל. כשהוא רואה שקשה לי עם הילדה הוא מאזן אותי . אבל אני מרגישה כל כך רע בסוף כל יום כשאני מתעצבנת עליה. אני כל כך אוהבת אותה ואוהבת לשחק איתה ולחבק ולנשק אבל כשאני מנסה להרדים או להספיק לעבודה בזמן אני מאבדת כיוון. תגידו לי שאני לא לבד ואיך אני מפסיקה עם חוסר הסבלנות הזה .. כי זה כל כך לא מתאים לי ועושה לי רע 😣