גיל שנתיים הוא קשוח, ומעבר לזה הילד מתנהג כמו שאנחנו משדרים לו. נשמע שיש המון סטרס סביב העניין אז הוא גם לא נינוח בהתאם. כדאי להתייעץ אולי עם מדריכת הורים כדי לנסות להבין איך ההתנהגות והתחושות שלך משפיעות על הילד. בהצלחה 🤍

יכול להיות אם היה לי אפשרות ממזמן הייתי פונה למדריכת הורים טיפלתי באחי שהוא תסמונת דאון ובחיים לא חיוותי קושי כמו שאני חווה עם הילד הזה .

באופן מאד בסיסי ממה שכתבת, ומקווה שלא ישמע שיפוטי כי זאת לא הכוונה- נשמע בהרגשה שלך הוא לא רצוי (כתבת שהוא לא היה מתוכנן, כל יום מצטערת וכד'). הוא לא טיפש- מבחינתו את מס' 1 בעולם שלו והוא מבין שקשה לך איתו ומנסה תרגילים שונים כדי למשוך את תשומת הלב שלך. גם הקושי בהרדמות- הוא מנסה 'לחלוב' ממך עוד זמן של להיות איתך. אני מציעה לך לנסות לתת לו כמה שיותר תשומת לב במהלך היום. לדבר איתו, לשחק איתו משחקים, להקריא לו סיפורים, לשתף אותו בהכנת ארוחת הערב, להאריך קצת את זמן האמבטיה לצורך משחק. כל זה בלי הסחות דעת של טלפון ושאר דברים. מבטיחה לך שברגע שהוא יבין שאת שלו ללא תנאי והוא מקבל ממך את התשומת לב הבסיסית שהוא זקוק לה, יהיה לו יותר בטחון גם בעצמו וההתנהגות תשתפר.

ולזכור שצריך הרבה סבלנות והתמדה, אין פתרונות קסם