פוסט פריקה.. חצי שנה אחרי לידה מרגישה מערבולת רגשות שכולל דכדוכך ועצב. בעיקר מה שמעסיק את ראשי זה הבדידות. בחיים לא הרגשתי כלכך בודדה. קשה לי שהסביבה התומכת שלי (משפחה וחברים) רחוקים. קשה לי שאני לא יכולה להיות ספונטנית ולקפוץ לאמא או לחברה. אז בעיקר מוצאת את עצמי בבית עם הילדה המתוקה שלייי. בעלי עובד ימים ארוכים חוזר רק בערב וזה גם מקשה, אמא שלו ממש קרובה אלינו פיזית אך לא ניתן לעזר בה כרגע (חולת סרטן). כל ״החופשת לידה״ וכל הקושי הבדידות זה הדבר שהכי קשה לי להתמודד איתו. ואווו מזההההה, בחיים לא הרגשתי כלכך לבד.