חייבת לפרוקקקק😭😥 חודש שלישי, כמה חיכיתי להקלט בהריון שלישי, כמה הכנתי את בעלי שזה לא יהיה פשוט כי ההריונות שלי מאתגרים מאוד ועכשיו יש לנו ילדים בבית. הגיע הרגע שממנו חששתי. עם בחילות, חולשות, דימומים, הפלה מאיימת (כמו בקודם), הגוף רגיש ולא יכול לתפקד . הרופא אומר שאני חייבת מנוחה מוחלטת, אפילו לדבר גורם לי להתכווצויות ברחם. אני במיטה יותר משבוע, לא יכולה לעשות דברים בסיסיים, אפילו לא לחנך את הילדים שמנצלים את זה שלאמא אין כוח . תלותית בבעל , תלותית בילדים. אומרת לילדים להתקלח/להתלבש/להכין לעצמם אוכל לבד, וכשהם עושים את זה בצורה לא תקינה אני מתעצבנת ואז שוב התכווצויות. הגעתי למצב שהילד מנקים לי את הבית,מה רבו מעשיך, אבל רגישה, סיעודית. רוצה כבר להתחזק ולחזור לעבודה, למטלות הבית, לטיפול בילדים שירגישו את אמא שלהם כי כואב לי שהם מסיימים את המסגרות וישר אני אומרת להם שילכו לישון בלי יחס מצידי. באלי כבר להיות אחרי התקופה המאתגרת הזו, עובר בריא בגןף ובנפש, לחזור להיות חזקה ולתפקד ולא להזדקק לאף אחד. קשה לי ואין לי מי שינחם אותי כי בעלי בעצמו במצוקה, לא ציפה שיצטרך לעשות הכל לבד. לא ציפה שאשתו תהיה סמרטוט במיטה והוא יצטרך להתמודד לבד עם הכל. עדיין לא סיפרנו למשפחה דווקא בגלל שהכל רגיש, מעדיפים לספר כשנהיה אחרי והכל יהיה בסדר בע"ה. קשה לי. מאתגר לי. עצוב לי על ילדיי