היי יקרות 🌹 חייבת להעלות פה לדיון מכובד כמובן נושא שמציק לי לגבי גישת החינוך של כל מיני אושיות למינהם. נתקלתי לא מזמן בלירן צמח ממש העמקתי בכל האינסטגרם שלה באמת חקרתי את הגישה שלה והכל (אני חייבת להגיד שאני לא בשום צד אני רק לוקחת את הדברים הטובים מכל צד) ויש דברים שהיא ממש צודקת כמו לא להשאיר תינוק בוכה ולא לעשות אימוני שינה אגרסיביים אני בעד לתת מענה מלא לתינוק לכל צרכיו. **אבל** היא שכחה קצת שגם האימהות הן בני אדם , שגם האימהות צריכות זמן לעצמן, חופשה קטנה, אם יש דרך להרגיל את התינוק להירדם לבד (כמובן ללא בכי או חוסר היענות) למה לא לעשות את זה? למה הגישה שלה זה נטו לינה משותפת או להישאר לישון ליד הילד וכל שניה לשים לו את המוצץ שנופל אם אפשר ללמד את התינוק לאט לאט לעשות את זה לבד? האמא גם צריכה להיטען באנרגיות וכוחות מחודשים! כי אחרת התינוק מקבל אמא עייפה,שחוקה,עצבנית,עצובה! זה מקומם אותי שהיא קוראת לזה התעללות לאמא שמנסה להרגיל את התינוק שלה (כמובן שלא בחודשים הראשונים אני מדברת על גילאי 6-7-8 חודשים ויותר) להירדם לבד כי האמא צריכה גם זמן לזוגיות זמן לבעלה ,ללבד , להיטען. היא גם בעד לינה משותפת בכל גיל ומבחינתה לפי מה שהבנתי מהסטורים שלה כל מי שמונעת מהילד לעבור למיטה של ההורים זה פוגע לו בנפש בהתפתחות בביטחון (שוב לא מדברת על גילאי תינוקות ממש פה מדברת על שנתיים ומעלה) למה לא ללמד את הילד שחדר של אמא ואבא זה חדר שהוא ״בית מקדש״ ?? כמובן שאם הילד צריך מענה לתת לו לשבת איתו במיטה שלו ללטף לחבק להרגיע .. בעיניי הגישה הזאת של **הרגל מכוון** של לינה משותפת הורסת כל אינטימיות וחלקה טובה בזוגיות וקצת שוכחים פה שיש את הבעל .. שיש פה מערכת זוגית מבחינתי חדר הורים זה בית מקדש! וללמד בנועם את הילדים שמלכתחילה לא נכנסים לחדר של אמא ואבא (זו דעתי) הילדים צריכים לדעת שיש להם חדר משלהם , עצמאות! אני יכולה להגיד על עצמי שההורים שלי נתנו לנו כל החיים לעבור למיטה שלהם וזה הגיע למצב ששלושה ילדים עוברים למיטה של ההורים אבא שלי עובר לסלון ואני הייתי בגמילה וכל פעם הייתי עושה פיפי במיטה שלהם ! ובסוף כבר אבא שלי נשאר לישון בסלון קבוע 🤷‍♀️ והזוגיות כבר קיבלה שותפות כל החיים ראיתי אותם כמו שותפים.. וכל החיים לפעמים עד היום אני ואחים שלי מאוד תלותיים בהורים שלנו עם כל זה שכל אחד התחתן ויצא מהבית באופי אנחנו עדיין תלותיים שלא נדבר על גיל העשרה שאני ואחים שלי היינו דבוקים לאמא במקום לקבל עצמאות כי לא היה גבול , לא היה קו אדום. זה לא תקין ולא אמור לקרות אז כן לתת מענה לילד בכל גיל על כל צרכיו אך גם ללמד אותו שאמא ואבא פה תמיד לא הולכים לשום מקום ויהיו שם תמיד ותמיד ירעיפו בלי סוף חום ואהבה, אך לדעת לקבל עצמאות וביטחון על ידי זה שהילד לומד שיהיה לו את הפרטיות שלו את החדר שלו את המיטה שלו והצעצועים לתת לו את הביטחון שיש לו הכל ואמא ואבא עומדים מאחוריו.. אבל גם לתת את הגבול שלחדר של אמא ואבא לא נכנסים גם אם צריך לקום 200 פעם לילד להחזיר אותו למיטה בחיבוקים וליטופים..בסוף זה מתאזן (שוב, מדברת על שנתיים ומעלה) זאת הדעה שלי באמת שזה ישב עליי כבר כמה זמן וסתם מעניין לשמוע דעות אחרות ומגוונות **בפוסט פה היא כותבת על מישהי שהרגילה את התינוקת שלה לשים מוצץ ולהירדם לבד שהיא לא תומכת בתינוקת שלה ושריחוק ממנה מרגש אותה!** הזוי בעיני שככה היא מפרשת את זה במקום להגיד איזה יופי התינוקת נרדמת ללא בכי עם מוצץ יש לאמא קצת זמן לעצמה .. לאגור כוחות במקום כל הלילה לשבת ליד המיטה להכניס לילדה את המוצץ מה שגורם לחוסר שינה כל הלילה ועצבנות ועייפות הזנחה עצמית וכל זה גם משליך על הזוגיות כמובן .. איך היא הגיעה למסקנה הזאת .. הזוי בעיני. אשמח לשמוע את דעתכן בשיח מכבד 🙏