אך הייתן מתמודדות במקומינו? עד לפני שנה וקצת גיסי היה גר עם ההורים, בערך עד גיל שלושים. נמצא עם אמא שלו 24/7, הולך איתה לקניות .. כמוני רק שאצלי זה הסתיים בגיל 12 בערך. בקיצור הוא התחתן, ונראה שלא באמת עזב אף פעם. יש לו ילד, והוא ממשיך לחיות על חשבון ההורים שלו רק בבית נפרד וכשאשתו שולטת בו ובהורים שלו (כי הוא שולט בהם). כל שישי הוא הולך לקחת אוכל (כי אשתו עושה סיר בלחץ) , עושים טובה שעושים איתם שבת אחת לחודשיים. לקחו להם את כל החסכונות, קנו בית שתי קומות ומשפצים אותו וכל זה מאה אחוז כסף שלהם. כל דבר שגיסי מצייץ הוא מקבל... וכל זה מבלי לעבוד לא הוא ולא אישתו. לעומת זאת בעלי קורע את התחת, עובד משמרות, לילות, שבתות חגים. ההורים שלו באים אלינו אולי פעמיים בשנה וגם כאן הגזמתי. הם נותנים תחושה שבעלי צריך לשרת את הבן הפרזית שלהם וכל זה על חשבוני! למשל, אחרי שגיסי קיבל מעל למיליון שקל לבית שאישתו חולמת חמי שאל את בעלי אם הוא יעשה להם את הריצוף בבית (בעלי עושה ריצוף ) וחמי ישלם לו. אפה זה ברור שבן שעובד קורע את התחת צריך לעבוד בשביל אח שלו שלא מזיז את עצמו להתפרנס ?! וזה בשביל לקבל כסף שאחיו לא מתאמץ אפילו בשבילו?! למה להורים שלו זה נשמע סביר ? כשאני ילדתי ספגתי יחס מזעזע מאמא שלו, ועכשיו גיסי לא פחות ממנצל אותה לאוכל, כביסות , כשהם שם הם דוחפים לה את הילדה כל היום שתשמור עליה ואצלי? החזיקה את הילד אולי חמש פעמים בשנה הראשונה. למה היחס המשפיל הזה בן האחים? ואם זה לא מספיק מרגישה כל הזמן את הצורך של בעלי לרצות את ההורים שלו. למה ? אך הורים יכולים להיות כל כך אטומים וחסרי רגישות ? אך הייתן מתמודדות במצב כזה?