ארזתי דברים חשובים לי ולילדים אני עייפה אני כבר לא יכולה להתמודד איתו יותר זה נהיה משחק ילדים בינינו, מי עושה יותר מהשני, מי מצליח להתעצל יותר ולשים על השני פס ניסיתי לתת לילדים שלי את אבא שלהם ולא לגרום להם לחוסר אבל אני לא מצליחה יותר אין בינינו כבוד אין אהבה ובטח לא משיכה אני בת 26 יש חיים שלמים לפניי אני לא רוצה לחיות ככה אני עוזבת אותו אני מכניסה את הראש לחובות שאני לא יודעת איך לצאת מהם אבל אני לא יכולה להמשיך לבכות כל יום ההריון הזה עובר לי כמו סיוט כבר תקופה מאוד ארוכה שאני לא מפסיקה לכעוס על עצמי על הבחירות שעשיתי איך לא ראיתי מי עומד מולי? איך לא ראיתי שזה לא יעבוד כולם מסביבי הצליחו לראות ורק אני לא לעזוב זאת לא הבחירה הקלה יש הרבה השלכות על החיים שלי אבל אולי בסוף הדרך אני אצליח לחזור לחיים נורמליים בלעדיו